נבחר וועד מנהל באסיפה הכללית מיום 4 באוקטובר 2011

בשורה התחתונה:

באסיפה הכללית מיום ב- 4 באוקטובר נבחרו לוועד: גלעד אופיר, הדס קידר ויהושע סימון. אתי אמינוף נבחרה כמ"מ. לבקשתם הוחלט שמספר חברים מהוועד הקודם ימשיכו ללוות את הוועד החדש לתקופת ביניים. ימשיכו בליווי: אורנה לוצקי, איתן שוקר, ורדה גבעולי ומורן שוב. שירה מיאסניק  וגליה גור זאב כמ"מ. חברי הוועד ייבחרו בהמשך יו"ר חדש לאיגוד.

כמו כן, הובע רצון של אמנים ואוצרים ללוות את הוועד באמצעות וועדות עבודה מקצועיות. מהנוכחים באסיפה הביעו רצון להשתתפות בוועדות: הדס רשף, רועי חפץ, עדן בנט, מאשה זוסמן ועמי שטייניץ.

תקציר הדברים של איתן שוקר, יו"ר האיגוד היוצא:

מדוע אסיפה כללית כאן? (רחבת מוזיאון תל אביב)

זו אסיפה על רקע המחאה החברתית הכללית והתעוררות המחאה של ציבור האמנים לגבי התנהלותו של מוזיאון תל אביב. היום עירית ת"א פינתה את המאהלים ויש תחושה כבדה שהכוח של העם מתדלדל.

אנחנו מתנצלים על אי הנוחות של חברי האיגוד הוותיקים.

לפני חודשיים התקיימה כאן סוג של הפגנה בה השתתפו עשרות אמנים על רקע פעולתה של ועדת איתור למנכ"ל המוזיאון הבא. בוועדה לא ישב אמן אחד, ורוב אנשיה אינם אנשי מקצוע מתחום האמנות. עשרות אמנים קראו למוזיאון להפסיק להיות מנוהל ע"י ההון ולזכור שהוא מתקיים על היצירה של האמנים ולמען הציבור הרחב.

לפני כארבע שנים המוזיאון בחסות ראש העיר תלה שלט בו נכתב: "מוזיאון ת"א ע"ש אביבה וסמי עופר". לאחר מאבק ציבורי ומחאת תורמים אחרים השלט הוסר וסמי עופר משך את תרומתו בכעס.

אנחנו מקיימים את האסיפה הכללית כאן, כסוג של הצהרה.

חזון

מעמד האמן/ית הפלסטי/ת בישראל נמצא בתחתית הפירמידה.
הממסד מתייחס אלינו כאחרוני חוטבי העצים.
המערכת כולה לא הפנימה את העובדה שאמנים מקצועיים צריכים להתפרנס ממקצועם.

המדינה לא דואגת לתנאים בסיסיים ליוצרי התרבות הויזואלית, ולא יוצרת תנאים
לעידוד המגזר העסקי לקניית אמנות מקומית.

מקצוע האמנות הוצא לאחרונה מלימודי הליבה בבתי הספר והמרצים לאמנות במוסדות הגבוהים מפוטרים ברובם כל שמונה חודשים.

התרבות עוברת הפרטה ברוטאלית ללא רגולציה המחייבת מוזיאונים וגלריות ציבוריות להקצות תקציבים לרכישת יצירות, או לשלם על הצגת העבודות במרחב הציבורי.

המוזיאונים והגלריות מנצלים את הצורך שלנו להציג, ואת הפחד של אמנים רבים מעימות על רקע חוזים מנצלים. אנו נתקלים בבקשות תמוהות להשארת עבודות (רכישה ללא תמורה) ועוולות שמולן האמן/ית הבודד/ת מרגיש/ה חסר/ת אונים.

ללא איגוד מקצועי, הממסד ימשיך לדחוק את רגלנו ללא הפרעה והתנגדות.
ללא איגוד מקצועי לא נוכל לשנות חוקים מקוממים, כללי אתיקה והתנהלות של הממסד.
ללא איגוד נישאר אמנים אינדיבידואליסטים שניתן לתמרן.

אבל יותר מכל, ללא שיתוף הפעולה שלכם בעמידה על המשמר על זכויותיכם, בהשלת הפחדים לדרישות בסיסיות, ללא יידוע של האיגוד על חוזים ותנאים בעייתיים, לא יתרחש השינוי. מוטלת אחריות על כל אחד מאיתנו לפעול למען שינוי תודעתי של הקולגות שלנו, של הסטודנטים שלנו ובמקביל לפעול מתוך ההבנה הזו מול הממסד האמנותי כפרטים וכקהילה.

חברי הוועד ערכו סקירה של הפעולות שנעשו באמצעות האיגוד משנת 2002 ועד היום.

קטגוריה: עדכונים

פוסט הבא: פוסט קודם:

9 responses to “נבחר וועד מנהל באסיפה הכללית מיום 4 באוקטובר 2011

  1. אני בהחלט מסכימה עם כל הדרישות וההחלטות שתתקבלנה.
    ואולי סוף סוף תהיה הכרה גם באמנים אנונומיים שהם גם מוצלחים.
    יישר כוח ובהצלחה לוועד הנבחר החדש.
    דינה בבאי – פסלת ציירת

  2. לוועד החדש אני מאחל הצלחה בתפקידו. נראה לי כי הפעולה הראשונה של הוועד צריכה להיות הצגת עצמם לציבור האמנים (תמונות, פרופיל מקצועי, אני מאמין וכד').
    בברכה,
    זאב אילון

  3. ברכותי לחברי הועד הנכנס. הרבה הצלחה.
    הדס שרשבסקי

  4. אולי,סוף סוף,גם האמנים יבינו ,מי שמשתמש בעבודותינו,שישלם.תרמנו מספיק,לועד בעד… לאירגון נגד…באמת ,מטרות קדושות.לא בגופים האשם,לרב האוצר-השתכר,הכיבוד-שולם,הצלם-הרוויח,העיתונאי שסיקר-הרוויח,והאמן קיבל "חשיפה"?!בידנו לשנות את רוח הדברים,לא אני,אנחנו.

    רחל מתתיהו

  5. אחד המסרים החזקים שהמחאה חידדה היא הכוח הטמון באיגודים המקצועיים ויש לנו המון משימות. אחת מהן והיא נראית לי מאוד חשובה, היא שחרור בניינים שיש להם ייעוד חברתי ערכי תרבותי. מדיניות ההפרטה, שהמגמה המובילה את פעולתה, היא הסרת אחריות כלכלית מגופים מסירה אחריות גם ממבנים ציבוריים שיש להם ייעוד שלא למטרת רווח. המסר הוא שכל גוף צריך לקיים את עצמו כלכלית, במידה ואין לו את היכולת לממן את פעולותיו ,לפי שיטה זו מאבד את תקפותו. תפיסה מעין זו דורסת ברגל גסה, גופים שי להם מטרות ערכיות חברתיות תרבותיות. מוסדות מעין אלה, שהתפוקה שלהן לא נמדדת בתמורה כספית, מאבדים על פי תפיסה זו, את זכות לקיום ואף מוכרזים כגוף פושט רגל נסגרים לתקופות ממושכות ולא ברור מה יפול בגורלם ומי "ייהנה" מכך בסופו של דבר . מבנים רבים בתל אביב שהיה להם בעבר ייעוד חברתי ערכי,נתרמו נבנו לצורך מטרות מעין אלה לפי שיטה זו, נסגרים בגלל קושי לשלם חובות ודינם להיכחד.

  6. ברכות לצוות החדש! ותודות לצוות היוצא.

    לאור דבריה של אתי אמינוף על שחרור בנינים שיש להם יעוד חברתי ערכי ותרבותי, יש לדעתי להחזיר לאגודת האמנים בראש וראשונה את בית האמנים באלחריזי, שלפי נסיוני אינו פועל "בידיים נקיות" לטובת האמנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *