קקי דה-לוקס

 

בתחילה, הסערה סביב הפעולה האמנותית של נטלי כהן וקסברג העמידה את הקהילה האמנותית המקומית במבוכה. ככלות הכל, מדובר בפעולה בוטה של חירבון המעוררת הסתייגות ורתיעה רפלקסיביות. אך לא בזה העניין.

כהן וקסברג מצליחה לגייס את התגובה הממסדית המדינית לעבודתה לכדי לפרפורמנס הגדול מסך חלקיו. בכך, לחשוף את המנגוננים והחיישנים האידאולוגים עליהם היא קוראת תיגר במודע.

חשוב לציין שאלו הם גם יעדי הפעולה האמנותית שלה. עבודתה של כהן וקסברג (כמו גם של אמנים אחרים השנויים במחלוקת) תפקידה לעורר תשומת לב קוטבית, לא רק של הגופים המוסדיים האמונים לכאורה על ההתנהלות הנורמטיביות של החברה המקומית, אלא גם של קהילת האמנות ומוסדותיה. נטלי כהן וקסברג מעמידה במבחן אידיאולוגי את עמדותיהם האישיות של אמנים רבים, גם אם ביצירתם האישית אינם מתעמתים עם בעיות קיומיות ומקומיות, ולא פחות מכך גם במבחן של סולידריות, הזדהות, ונקיטת עמדה.

הויכוח על יצירתה הפרובוקטיבית של נטלי כהן וקסברג לא היה צריך לידון בבית משפט והוא לא עניינם של רשויות החוק. זהו עניין לדיון ציבורי אמנותי חברתי. יחד עם זאת חשוב להצביע על כך שדיון זה לא היה מתקיים כלל בהיעדר תגובה של הגופים המוסדים כמו הממשלה, המשטרה, ואולי אף בית המשפט בהמשך. ברור הוא שפעולותיה של כהן וקסברג לוחצות על כפתורים כאלה המדליקים את קצות העצבים של הממסד הנורמטיבי הישראלי. כהן וקסברג מעמידה במבחן מערכות כוח רבות, חושפת מנגנונים רפלקטיביים, התופסים עצמם כמגיני הציבור ומגרה את קצות העצבים של הציבור. במובן זה, זהו אחד מתפקידיה של האמנות, לפעול אל מול גבולות הביטוי האמנותי, מוסכמות והנורמות החברתיות, למתוח אותם, להעביר עליהם ביקורת ולהעמיד אותן במבחן. גם אם הדבר גורם לאי-נחת ואף לפגיעה אפשרית ברגשות ציבור זה או אחר, הציבור יכול לבחור באם לצפות בעבודה, או להתעלם, משום שזכות הביטוי היא כזו שמאפשרת חירות רבה לאמנות ובכך עושה שירות חיוני והכרחי לחברה דינמית השומרת על פתיחותה ורבגוניותה.

הטיפול האלים של המשטרה, בדרך של מעצרים תכופים, חקירות ממושכות, החרמת חפצים אישיים, בילוי לילה במתקן מעצר והבאה אפשרית לדין וכליאה, הם פעולות שמזכירות משטרים כוחניים ומעוררי אימה.

נטלי כהן וקסברג מצטרפת לרשימה ארוכה של אמנים שפעולתם פוגעת בעצבי הציבור. אירוע זה ואירועים קודמים בהם הוסרו עבודותיהם של אמנים מקירות מוזיאונים, או עברו חקירה באם הם ראויים להיות מוצגים בציבור, הם פסולים מיסודם ואין להם מקום בחברה פתוחה ומתקדמת.

לדעתנו צריך למנוע לאלתר מצב חסר תקדים זה שבו אמנית תועמד לדין בגין תוכן עבודותיה. מצב שכזה מסוכן לא רק לאמני ישראל באשר הם אלא לתרבותה וזהותה התרבותית הפרלורליסטית של החברה הישראלית.

 

 

הארץ חדשות ופלילים, קובובוץ, פולבר, ליטמן 120116

 

 

Complex Pile of poop", Paul McCarthy, instalation in Hong Kong ,2013, Photo courtesy of LAURENT FIEVET/AFP/Getty Images"

 

 

 

 

 

 

 

Complex Pile of poop, Paul McCarthy, installation in Hong Kong ,2013

Photo courtesy of LAURENT FIEVET/AFP/Getty Images

 

קטגוריה: השיח הציבורי

פוסט הבא: פוסט קודם:

2 responses to “קקי דה-לוקס

  1. חופש האמנות ,?????מעל הכל???? לדעתי יש להביא את הנושא לשיח הציבורי אומנותי ולא לכתלי בית המשפט, תמיד ומאז ומעולם קמו באמנות העולמית והארצית מצגי אומנות מעודדי מחלוקת ועוד.

  2. לדעתי המעשה שלה אינו קשור לאמנות. זאת פעולה פרובוקטיבית שנועדה למשוך תשומת לב אליה.שיכתבו ויעברו עליה.האם היא עוסקת גם ביצירה של אמנות לשמה…..? כלשהי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *