״גם אם מצאת עצמך חושב אחרת זה, גם אם זה קומם או הכעיס, הייתה בדבריה גם מידה של צדק.״ גלעד אופיר
מצטערים ואבלים על מותה בטרם עת של
גליה יהב ז״ל
אמנית, אוצרת, מבקרת וחוקרת אמנות, פמיניסטית, ילידת 68׳
קולה הנחרץ בשיח האמנות הישראלי לא ידום לעד
משתתפים בצער משפחתה והקרובים לה
יהי זכרה ברוך
חבר הוועד גלעד אופיר כותב:
גליה יהב נפטרה, מתה ממחלת הסרטן. זה עצוב, על חייה שנקטעו תוך זמן קצר מרגע התגלות המחלה, על הדמות שלא נפגוש עוד, במקומות, בביקורות משותפות, בביקורי גלריה, בפגישות. כתיבתה הייתה משמעותית, חסרת פשרות. היא ידעה לשמר בכתיבה חיוניות ולהציג עמדה שבאה ממקום אישי, מתוך בחירה להתייחס, היה בה משהו שידעת שהיא באמת מתכוונת אליו. גם אם מצאת עצמך חושב אחרת זה, גם אם זה קומם או הכעיס, הייתה בדבריה גם מידה של צדק. והבנת שהיא מתכוונת בכל חכמתה, ידיעותיה ויצריותה לדברים שהיא כותבת. כך גם יכולת להעריך את הביקורת, אולי כמו מעין ׳עזר כנגדו׳. רצית וחששת בעת ובעונה אחת מכתיבתה משום שלהתייחסותה הייתה עצמה, ערך ומשקל.
“תמיד האמנתי שאמנות אינה צריכה להיות ‘טובה‘”, היא אמרה. “מעניינת אותי אמנות שנויה במחלוקת: אם תערוכה אינה מחליקה בנוחות בגרון, מביכה, צורמת או משאירה משהו שעוד אפשר לחשוב עליו למחרת, זה הישג”. [״נווה הביבים של גליה יהב״, עלי ערמון אזולאי, מרץ 2010, עכבר העיר]
קולה ונוכחותה יחסרו תמיד. יהי זכרה ברוך.
תיעוד רב שיח בנושא ״המוסד״ בהשתתפותה של גליה יהב ז״ל, נקודת מפגש – כתב העת איגוד עניינים, דצמבר 2014
גליה יהב ז״ל, צילום: אסף עברון 2006