ביום חמישי הבא (2.5) בשעה 20:00, תפתח התערוכה הראשונה של גלריה בארי בחלל החדש של הגלריה בבית רומנו. זה רגע משמעותי ומרגש גם עבור צוות האיגוד, שליווה את הגלריה בהקמה מחדש מהרגעים הראשונים, וריכז את הפרויקט. לרגל הפתיחה, שוחחנו עם אוצרת הגלריה סופי ברזון-מקאי, ועם רויטל בן-אשר פרץ, שהובילה את הפרויקט מטעם האיגוד.
הי סופי, קודם כל רצינו לברך אותך ואת צוות הגלריה על הפתיחה הקרובה. איך המרגש לקראתה?
הי, תודה. אנחנו נורא מתרגשות וחשות תחושת הקלה והצלחה על שהגענו ליום הזה. לפני חצי שנה פתיחה של הגלריה מחדש נראתה דמיונית. הרגע הזה גם מלווה בעצב, בהבנה שהחיים הקודמים שלנו הסתיימו. הגלריה בבארי תמיד הייתה מקום של חיבור בין אנשים ועכשיו היא ממש מגלמת את זה. ההקמה מחדש נולדה מרצון וכוונה של עשרות אנשים נפלאים. אני חושבת שאם היא לא הייתה נפתחת מחדש, הערוץ של הנגב פשוט היה נסגר. נוצר כאן שיתוף פעולה בין הנגב למוסדות אמנות בשאר המדינה, ואחת המשימות שלנו היא לא לתת לזה ליפול. זה לא היה קורה בלי היד המושטת שקיבלנו מהאיגוד ומעוד עשרות אנשים ומוסדות תרבות נפלאים. לנצח אהיה אסירת תודה על הפעולה הזו.
״אם הגלריה לא הייתה נפתחת מחדש, הערוץ של הנגב פשוט היה נסגר. נוצר כאן שיתוף פעולה בין הנגב למוסדות אמנות בשאר המדינה, ואחת המשימות שלנו היא לא לתת לזה ליפול.״
מה התכניות לעתיד?
אנחנו ממשיכות עם תכנית התערוכות המקורית שלנו ל-2024, והיא תגיע גם לתחילת 2025. כמובן שהאופי בתוך התערוכות השתנה. יש לנו מחשבה להזמין בשנה הבאה שלושה או ארבעה אוצרים אורחים לסדרת תערוכות שתבחן את הנגב כרעיון. אנחנו גם עובדות כרגע על פתיחה של קרן לתמיכה בפרויקטים בנגב. הגלריה אמנם תמוקם בתל אביב יפו בשלוש השנים הקרובות, אבל היא גוף ששייך לנגב ואנחנו נהיה מעורבות בשיקום של חבל הארץ הזה, שמימדי ההרס שלו רק הולכים ומתבהרים עם הזמן. אנחנו בשלבי גיבוש בורד מקצועי ותכנון של המשכן לאמנות בבארי, שכבר יש לו תקציב מממשלת גרמניה. אנחנו חושבות למקם את המשכן באסם במרכז הקיבוץ, ולבנות שם מתחם שלם של חללי תצוגה ודירת אירוח לרזידנסי שבו יתארחו אמנים ישראליים וגרמנים.
״אנחנו עובדות כרגע על פתיחה של קרן לתמיכה בפרויקטים בנגב. הגלריה שייכת לנגב, ואנחנו נהיה מעורבות בשיקום של חבל הארץ הזה, שמימדי ההרס שלו רק הולכים ומתבהרים עם הזמן.״
רויטל, תוכלי לספר קצת על פרויקטי החירום שריכזת מהצד של האיגוד?
אחרי השביעי באוקטובר כל צוות האיגוד נרתם לשורת פרויקטי חירום לטובת אמנים מהעוטף. בשלב הראשון ניסינו להבין מה צריכים, איך אפשר לעזור ולסייע. אחת הפניות הראשונות שלנו הייתה לזיוה וסופי, שאיתן היינו כבר בקשר סביב הפרויקט לתשלום שכר אמן בגלריות ציבוריות. כמה ימים אחרי ה-7.10 עשינו זום של צוות הגלריה והאיגוד. הזמנתי לפגישה הזו גם את זהר זפרני ממשרד התרבות, ואת צלילית בן נבט וגיורא יהלום מאגף תרבות בעירייה. הצענו לארח את הגלריה בתל אביב- יפו, עד שהיא תוכל לחזור לבארי.
אחרי שבועיים כבר נפגשנו לסיור לוקיישנים בתל אביב. היה לנו חשוב שמשרד התרבות יהיה חלק מהפרויקט הזה, על מנת שהגלריה תמשיך להיתמך על ידי המשרד, תחת תקנת הפריפריה למרות המעבר הזמני לתל אביב. בהזדמנות זו אני מבקשת להודות לעיריית ת״א, לאקרו נדל״ן וא. וייס שתרמו את השיפוצים, לקרן פלומס שמימנה את ההצטיידות, לאנה ווילד שריכזה את הפעילות הזו מטעם האיגוד, לאדריכלית טל שר פרידלנד שתכננה את הגלריה מטעם התדר, לנדב ברנע שביצע את עבודת התאורה, ולחברת ybox שתרמה את השכירות לשלוש שנים.
אני מאמינה שדברים נעשים על ידי חיבורים. עבדנו כאן ביעילות ובמהירות. בדרך כלל להקים מוסד תרבות בת״א-יפו לוקח שנים ופה זה קרה תוך כמה חודשים בעקבות התגייסות מיידית של גופים, מוסדות, ארגונים והחברה האזרחית. התרחש כאן מהלך של סולידריות בין אמנים, אוצרים ומנהלים, ואני חושבת שיש לכולנו הרבה מה ללמוד מהחוויה הזו להמשך. כשעובדים ביחד אפשר לעשות דברים משמעותיים וגדולים.
״התרחש כאן מהלך של סולידריות בין אמנים, אוצרים ומנהלים, יש לכולנו הרבה מה ללמוד מהחוויה הזו להמשך. כשעובדים ביחד אפשר לעשות דברים משמעותיים וגדולים.״
