״לשלם שכר אמן זה עניין של החלטה״

בחודשים האחרונים עורכת האמנית אנה ווילד מחקר שטח נרחב עבור האיגוד, שכולל עשרות ראיונות עם מנהלי גלריות ציבוריות ברחבי הארץ (כלומר, גלריות שנתמכות על ידי משרד התרבות.) מטרת המחקר היא לגבש המלצות להסדרת תשלום שכר אמן בגלריות ציבוריות.

הראיונות שעורכת אנה עוסקים בנושא תשלום שכר אמן והמציאות היומיומית של הגלריות מנקודת המבט של מנהלי המוסדות. את ההמלצות נעביר למקבלי ההחלטות במשרד התרבות. המחקר מתבצע במסגרת פרויקט משותף לקרן פלומס לאמנות ולאיגוד, בהובלת רויטל בן-אשר פרץ.

הי אנה. תוכלי לספר בכמה מילים על המחקר שאת מבצעת, ועל תובנות שעולות ממנו?

אחד הדברים הראשונים שהבנו כשהצטרפתי לצוות האיגוד הוא שאנחנו צריכים לעשות ראיונות אישיים עם מנהלי הגלריות הציבוריות, ויש לזה כמה סיבות. קודם כל, זו מעין הושטת יד ופתיחת ערוץ תקשורת מול המוסדות – להבהיר להם שהפעילות שלנו להסדרת תשלום שכר אמן היא לא מאבק נגדם אלא נסיון לעבוד ביחד כדי לייצר שינוי מהותי בשדה. אני מאמינה שהשינוי הזה צריך להיות אינטרס של כל מי שהאמנות הישראלית חשובה לו – אמנים, גלריות, אוצרים ומנהלים. שנית, להרבה גלריות ציבוריות אין קשר ישיר עם קובעי מדיניות בתחום, והם לא תמיד יודעים מה הולך בגלריות האחרות בנוגע לשכר אמן. חשבנו שהאיגוד יכול לייצר עבורם את ההקשר הרוחבי הזה על המצב בשאר הגלריות. לבסוף, הייתה לנו תחושה שקיים המון ידע מעשי ומהותי שאי אפשר לחלץ מתוך הנתונים ה״יבשים״ שיש לנו מהמשרד על תקציבים ועל היקפי פעילות של גלריות. המצב הקיים הוא הרי מצב מורכב. יש אפס התייחסות לתשלום שכר אמן מבחינה חוקית, והוא נתון להרבה פרשנות אישית של מנהלי הגלריות. רצינו להבין איך נראית המציאות בשטח מהצד של הגלריות – להבין מה מונע מהם לשלם שכר אמן, מה הם מספרים לעצמם. ראיינתי עד כה עשרות מנהלי גלריות ציבוריות, והשאיפה היא לשוחח עם כולם בחודשים הקרובים. זה גם המקום להודות לקרן פלומס על התמיכה ועל השותפות שמאפשרות לקיים את הפרויקט הזה.

״רצינו להבין איך נראית המציאות בשטח מהצד של הגלריות. מה מונע מהם לשלם שכר אמן. הפעילות שלנו להסדרת תשלום שכר אמן היא לא מאבק נגדם אלא נסיון לעבוד ביחד כדי לייצר שינוי מהותי בשדה.״

מה שאלת את מנהלי הגלריות בראיונות?

כל ראיון התחיל משאלה אחת פשוטה – האם אתם משלמים שכר אמן? כבר שם התשובות היו מפתיעות. קודם כל, יש יותר מוסדות שמשלמים משחשבתי. הנושא נמצא על הפרק ומדובר, גם במוסדות שלא משלמים בהם. הרבה מוסדות אמרו שתשלום שכר אמן זה דבר יחסית חדש אצלם, ושבשנים האחרונות יש יותר מודעות להקפדה על הנושא. חלקם הגדול ציין שהתחיל לשלם שכר אמן בעקבות פעולות של האיגוד – התעריפון, הכנס שהאיגוד הפיק בזמנו, וכל הפרסומים של האיגוד בנושא. אגב, לפעמים הראיונות עצמם הובילו לשינוי תוך כדי השיחה. מנהלת גלריה בירושלים חזרה אליי יום אחרי שניהלנו שיחה ארוכה ואמרה ״תקשיבי, הבנתי שאת צודקת, זה חשוב ואני כבר בתערוכה הבאה אדאג שיהיה שכר אמן סמלי.״ מנהלת אחרת בצפון סיפרה לי שבעקבות הראיון שפרסמנו עם אברהם קריצמן היא יזמה שיחה בנושא עם כל האמנים שהציגו השנה בגלריה.

״יש יותר מוסדות שמשלמים משחשבתי. חלקם הגדול ציין שהתחיל לשלם שכר אמן בעקבות פעולות של האיגוד. לפעמים הראיונות עצמם הובילו לשינוי תוך כדי השיחה.״

אם כך, הבעיה נפתרה? 

לא בדיוק. קודם כל, בירור קצרצר בהרבה מקומות שמציגים את עצמם כמוסדות שמשלמים שכר אמן גילה שכרגע ההגדרה כל כך פרוצה ולא מוגדרת עד שהם מחשיבים, למשל, תקציב להפקת עבודה כשכר אמן, או מסגור עבודות כשכר אמן, ולפעמים גם הפקת קטלוג כשכר אמן. היצירתיות הזו נובעת, לעיתים, מתוך אמונה שאמנים תמיד מוכרים את העבודה אחרי שהיא הוצגה בגלריה הציבורית שלהם (דבר שבמציאות קורה לעיתים נדירות. גם על זה אנחנו עורכים כעת סקר קצר – נשמח אם תשתתפו בו). לפעמים זה נובע ממחשבה שהפקת קטלוג או פרסום עוזר לאמן לקיים את הפרקטיקה שלו, ושזה כבר תגמול הולם. יש מקומות שבהם אמנים שדורשים שכר אמן מקבלים, ואמנים שלא דורשים – לא מקבלים. תת הזרם שעובר מתחת לכל הדברים האלה הוא שהתקציבים של הגלריות מאוד קטנים, ושהרבה מוסדות מתקיימים בקושי ואין להם הכנסות נוספות. עם זאת, בהחלט ראינו שיש גלריות שעל אף שהתקציבים בהם לא הרבה יותר גדולים – ביניהם מוסדות בפריפריה, לא רק בתל אביב וירושלים – כן מצליחים לשלם שכר אמן ולהתעקש על זה. הם פשוט עושים את זה על חשבון דברים אחרים. זה בעיקר עניין של החלטה.

״בירור קצרצר בהרבה מקומות שמציגים את עצמם כמוסדות שמשלמים שכר אמן גילה שכרגע ההגדרה כל כך פרוצה ולא מוגדרת עד שהם מחשיבים, למשל, מסגור עבודות כשכר אמן. יש מקומות שבהם אמנים שדורשים שכר אמן מקבלים, ואמנים שלא דורשים – לא מקבלים.״

איך נוצר המצב הזה, שבו תשלום שכר אמן אינו נמצא בראש סדר העדיפויות של גלריה ציבורית? הרי גלריה לא יכולה לפעול רגע אחד בלי עבודתם של האמנים.

לפני הכל, יש רעיון שמושרש חזק מאוד בתודעה – שאמנים רק רוצים להציג את עבודתם, ושעצם ההצגה היא תגמול מספק. זה הרי לא לגמרי לא נכון, וכולנו כאמנים בעצמנו יודעים את זה. זה דבר חשוב שעולה מהמחקר – במקביל לעבודת הלובי מול משרד התרבות, חשוב שאמנים יתרגלו לדרוש ולהתעקש על תשלום שכר אמן מגלריות ציבוריות. השינוי המהותי הזה בתפיסה של עבודת האמן, שהיא איננה רק צורך קיומי ורוחני שייעשה בכל אופן, אלא גם מקצוע שדורש זמן, הכשרה ומיומנות ועל כן ראוי לתגמול כספי – תלוי גם בנו.

״השינוי המהותי הזה בתפיסה של עבודת האמן כמקצוע שדורש זמן, הכשרה ומיומנות ועל כן ראוי לתגמול כספי, תלוי גם בנו. חשוב שאמנים יתרגלו לדרוש ולהתעקש על תשלום שכר אמן מגלריות ציבוריות.״

אוקי. נגיד שכל האמנים המציגים בגלריות ציבוריות מתרגלים לדרוש תשלום לפי התעריפון של האיגוד. זה יפתור את הבעיה?

גורם משמעותי נוסף הוא האופן שבו בנויים מבחני התמיכה של משרד התרבות. הגלריות הציבוריות עובדות לפי מבחני התמיכה האלה, כי זה מה שקובע את גודל התקציב שלהן. מבחני התמיכה יוצרים את המציאות בשטח. כדי לקבל תמיכה מהמדינה, גלריה ציבורית צריכה קודם כל לעמוד בכמה תנאי סף, שרובם קשורים לכל מיני עניינים טכניים כמו גודל החלל של הגלריה, מספר ימים שהגלריה פתוחה, מספר תערוכות בשנה, ועוד קריטריונים מופשטים יחסית כמו ״עמידה ברמה אמנותית נאותה.״ אם גלריה עומדת בתנאי הסף, גובה התקציב שלה נקבע על פי שיטת ניקוד שמפעיל המשרד. יש דברים שעליהם מקבלים יותר ניקוד (וכסף) ודברים שמתוגמלים בפחות ניקוד (וכסף). כאן, לדעתנו, נעוצה הבעיה – תשלום שכר אמן הוא כרגע אינו תנאי סף לקבל תמיכה מהמדינה, וגם מתוגמל באופן כמעט זניח בשיטת הניקוד. במילים אחרות – לא כל כך משתלם לגלריה ציבורית לשלם שכר אמן, וגם שום דבר לא מחייב אותה לעשות את זה. הגלריות הציבוריות מתוגמלות הרבה יותר על כל מיני פעולות אחרות כמו כמות התערוכות בשנה או כמות הקטלוגים. ומכיוון שתשלום שכר אמן אינו מוגדר כרגע כתנאי סף, זה משאיר הרבה מקום למנהלי הגלריות הציבוריות לעשות את סדר העדיפויות שלהם. יש מנהלים שתשלום שכר אמן נאות הוא חלק מהאג׳נדה שלהם, גם אם זה לא ״משתלם״. הם עושים את זה כי הם רואים בגלריה שלהם מקום של אמנים, והם גם מספרים שברגע שהחלו להקפיד על תשלום שכר אמן כל האנרגיה והאווירה בגלריה השתנתה לטובה. אבל כרגע שום דבר לא מכריח אותם לשלם שכר אמן. 

״תשלום שכר אמן הוא כרגע אינו תנאי סף לקבל תמיכה מהמדינה, וגם מתוגמל באופן כמעט זניח בשיטת הניקוד. לא כל כך משתלם לגלריה ציבורית לשלם שכר אמן, וגם שום דבר לא מחייב אותה לעשות את זה.״

איך זה קרה?

חשוב לומר קודם כל שבמבחני התמיכה של משרד התרבות יש הרבה הגיון וכוונות טובות. הם בעצם מנסים לדמיין את מוסד האמנות האידיאלי מבחינתם – יש תנאי סף שקשורים להנגשה של אמנות לציבור רחב, עידוד של גלריות באיזורים גיאוגרפיים שונים ולא רק במרכז, לוודא שיש חלל ראוי מבחינת גודל ושעות פתיחה שמאפשרות לקהל להגיע. דברים מצויינים וחשובים. אבל יש סעיפים שעם השנים יצאו מפרופורציה מכל מיני סיבות, ומייצרים כיום מציאות בעייתית. למשל עניין הקטלוגים – כרגע, מוסד מקבל ניקוד גבוה מאוד עבור הפקה של קטלוג. הניקוד שגלריות ציבוריות מקבלות עבור ״פרסומים״ (כלומר, קטלוגים) הוא כפול בשוויו מזה של תשלום שכר אמן. הגלריות מבינות מזה שמבחינת המשרד מאוד חשוב שיהיו פרסומים, ושזה יותר חשוב מאשר שיהיה שכר אמן. יש להן אינטרס גדול יותר להוציא קטלוגים מאשר לשלם שכר אמן.

״במבחני התמיכה של משרד התרבות יש הרבה הגיון. אבל יש סעיפים שעם השנים יצאו מפרופורציה מכל מיני סיבות, ומייצרים כיום מציאות בעייתית. כרגע, למשל, הניקוד שגלריות ציבוריות מקבלות עבור ״פרסומים״ כפול בשוויו מזה של תשלום שכר אמן.״

נתקלת במנהלי גלריות שבכלל לא מבינים למה צריך לשלם שכר אמן?

לצערי כן. חלק שואלים מה הטעם בלשלם סכום די סמלי, הרי גם ככה אף אחד לא יכול להתפרנס מזה. זה נכון שגם הסכום שנקוב בתעריפון המומלץ של האיגוד לא מאפשר להתפרנס או נמצא באיזושהי פרופורציה לכמות השעות שאמן משקיע. מדובר באקט סמלי, שנוגע למעמד האמן והאמנות בישראל. להכרה בכך שגלריה ציבורית, שפועלת עם תקציב ציבורי, מקיימת אירועים ותערוכות על בסיס עבודה של אמנים. שמגיע לאמן שכר עבור העבודה שלו כשהיא מוצגת בגלריה ציבורית. אף אחד הרי לא מצפה להתפרנס רק מתערוכות בגלריות ציבוריות. אנחנו רוצים להגיע להכרה פורמלית רוחבית שיש פה מערכת יחסים הדדית, שהאמנים הם לא רק אלו שצריכים את המוסד, אלא שהמוסדות צריכים את האמנים, ושבלי אמנים ישראליים אין כאן מוזיאונים ואין גלריות ואין אמנות. חשוב לומר עוד דבר – פרט לקרן ליוצרים עצמאיים (וגם לפרסים שמחלק המשרד, אבל זה סיפור אחר), אין בישראל עוד דרך שבה אמנים פלסטיים יכולים לקבל תמיכה ישירה ממשרד התרבות. בתחומים אחרים כמו מחול או תאטרון זה כן קיים, דרך תמיכה בלהקות למשל. באמנות פלסטית, התקציב עובר באופן בלעדי דרך המוסדות – הם גם מקבלים את התקציב וגם קובעים את המדיניות. זה יוצר מצב לא שיוויוני שמשאיר את האמנים מחוץ למשוואה.

״אף אחד לא מצפה להתפרנס רק מתערוכות בגלריות ציבוריות. אנחנו רוצים להגיע להכרה רוחבית שיש פה מערכת יחסים הדדית. שהאמנים הם לא רק אלו שצריכים את המוסד, אלא שבלי אמנים ישראליים אין כאן מוזיאונים ואין גלריות ואין אמנות ישראלית.״

אז מה מסקנות המחקר, ומה עושים עם המסקנות האלה?

קודם כל, הבקשה הראשונה והבסיסית שלנו היא שתשלום שכר אמן יכנס לתנאי הסף. שכדי לקבל תקציב מהמדינה, מוסד אמנות ציבורי יהיה מחוייב לשלם שכר אמן. אנחנו רוצים שזה לא יהיה תמריץ אלא דבר שגלריות ציבוריות מחוייבות לו – כמו שלהקת מחול מחוייבת להחזיק רקדנים בתשלום ומקבלת ניקוד לפי כמות הרקדנים בתשלום שהיא מעסיקה. בישראל אתה לא יכול שתהיה לך להקת מחול בלי לשלם כדין לרקדנים שעובדים אצלך. זה הדבר הכי בסיסי, ואת זה אנחנו רוצים להביא גם לתחום האמנות הפלסטית. מוסד ציבורי צריך כיום להחזיק אוצר בהיקף של לפחות חצי משרה בתשלום, זה נמצא בתנאי הסף. אין סיבה ששכר אמן לא יהיה מוגדר כתנאי סף. אחר כך יש לנו המלצות שנכנסות יותר למשקל של תשלום שכר אמן בתוך מבחני התמיכה – אנחנו חושבים למשל שהמשקל של תשלום שכר אמן צריך להיות הגבוה והמשתלם ביותר לגלריות, כי זו הדרך שבה משרד התרבות יכול לומר למוסדות האמנות ״חברים, האמנים הם המרכז. לא הפרסומים ולא המיסגורים.״

״הבקשה הראשונה והבסיסית שלנו היא שמוסד אמנות ציבורי יהיה מחוייב לשלם שכר אמן כדי לקבל תמיכה מהמדינה. אנחנו ממליצים גם שהמשקל של תשלום שכר אמן יהיה הגבוה והמשתלם ביותר לגלריות. האמנים הם המרכז. לא הפרסומים ולא המיסגורים.״

בחודש האחרון סיפרנו על המחקר שלנו לאנשי משרד התרבות. אנחנו מציגים כעת את המחקר ואת המלצותינו בפגישות עם שר התרבות, אנשי מנהל תרבות ואנשי המדור לאמנות פלסטית. אנחנו נמצאים איתם בקשר רציף סביב הנושא הזה, מזמינים אותם לביקורים בסטודיואים של אמנים ומשקפים להם את המציאות שבה אמנים פלסטיים חיים בישראל. מצאנו במשרד אוזן קשבת, הרבה רצון טוב והסכמה שהעניין הזה צריך להשתנות. במקביל, אנחנו עובדים על אתר חדש שיוקדש לתשלום שכר אמן. תופיע בו רשימה של כל הגלריות הציבוריות שמשלמות שכר אמן, תעריפון מעודכן, חוזה מומלץ, טיפים למשא ומתן וכתבות שפרסמנו עד בנושא, ושאנחנו ממשיכים לפרסם.

עוד באותו נושא –

לקריאת ראיון עם רויטל בן-אשר פרץ על פעילות האיגוד וקרן פלומס להסדרת תשלום שכר אמן לחצו כאן.

לקריאת ראיון עם האמן והאוצר אברהם קריצמן על תשלום שכר אמן בגלריות ציבוריות לחצו כאן.

לקריאת ראיון עם האמן הפולני רפל יעקובוביץ׳ על המאבק לתשלום שכר אמן בפולין לחצו כאן.