חמש יחידות אמנות – מכתב סיכום מאת יו״ר האיגוד היוצא, גלעד אופיר

מכתב סיכום

אני מסיים ארבע שנות פעילות כיו״ר איגוד האמנים הפלסטיים. זמן שחלף מהר ונדמה שרק כעת מתבהרת ביתר שאת הדחיפות והאינטנסיביות של הפעילויות השונות בהן עסקנו, הצוות וחברי הועד.

במהלך הזמן מתחוורת לי המשמעות והתפקיד של איגוד האמנים בהוויית העשייה האמנותית/תרבותית בארץ.

כאמן, אני מכיר מקרוב את המציאות הבודדת של האדם היוצר אל מול העולם הרחב, מציאות שאמנם נפתחת, לעתים בדרך של תערוכות, כנסים, מפגשים, הוראה משותפת וכדומה. אלה הם אירועים דינמיים, משמחים ומקרבים אמנים אחד לשני. אך כשהדברים נוגעים למערכות יחסים עם מוסדות ציבוריים, עיריות, גלריות ומוזיאונים, משרד התרבות, משרד החוץ ועוד, הפעילות באיגוד חשפה בפני ׳שפע׳ של בעיות ותיקונים הנדרשים על מנת להסדיר את חיינו האמנותיים, המקצועיים והקרייריסטים.

כוחות חזקים ושתלטניים מנסים לאכוף עצמם על קולה של האמנות

האמנות בארץ ניזונה ונובעת מתנאי החיים כאן במובן הרחב של המילה, ובמובן זה היא תמיד פוליטית ופועלת באופן דיאלקטי ביחס למציאות המקומית, ולא פעם גם העולמית. כוחות חזקים ושתלטניים מנסים לאכוף עצמם על קולה של האמנות, על תכני יצירתם של אמנים, ובאמצעים שונים למנוע את חופש הביטוי שהוא ערך עליון ביצירה של כל אמן.

זו תקופה קשה ומסוכנת במובן שהיא מחלחלת כצנזורה פנימית למוסדות תרבות, מוסדות חינוך ולבעלי תפקידי הניהול שבהם. האיומים המוצהרים והמוסווים בשלילת תקציב, בתביעות משפטיות, בהפעלת צנזורה וסירוס כוחניים, עושים דרכם אל תוך התודעה האישית, התרבותית והקולקטיבית ומהווים סכנה לכל חברה דמוקרטית.

לאמנים תפקיד חשוב ופשוט לכאורה, לקיים שגרה של יצירה חופשית ומשוחררת על אפם וחמתם של היושבים בהגה השלטון. הם אלה שאינם הולמים את תפקידם, אינם מבינים אותו ומועלים בו.

נוכחות האמנות הישראלית בעולם. שווה יותר מכל קמפיין ממסדי

זירה חשובה לנו האמנים המשתרעת גם מעבר לגבולות המדינה היא הזירה הבינלאומית:

באופן אינדיבידואלי אמנים ישראלים רבים מציגים בחו״ל במסגרות שונות. זו פעילות חשובה הן במישור האישי והן במישור הכולל של נוכחותה של האמנות הישראלית בעולם. היא שווה אלף מונים יותר מכל קמפיין ממסדי שעלויותיו נמדדות במיליוני שקלים או דולרים, אך תורמים הרבה פחות. לעומת מסעות פרסום מושקעים אלה ההשקעה בקידום אמנים ישראלים ואמנותם בחו״ל היא מזערית, למעשה היא אינה עומדת בשום תחרות למדינות מערביות אחרות, ומדינות ערביות עשירות המשקיעות סכומי עתק באמניהם, והתוצאות לא מאחרות להגיע.

כאמנים אנחנו מוזמנים הרבה פחות בשנים האחרונות להשתתף במסגרות בינלאומיות חשובות בעולם, ביקורי אוצרים בארץ פחתו, ואיומי חרם גלויים ומוסתרים מנווטים את דעת הקהל האמנותית והמקצועית לעבר התחמקות והימנעות מבחירה באמנים ישראלים לתצוגה.

את תיאור המצב האמיתי הזה העלינו בכל מפגש עם ראשי משרד התרבות והצבענו על הידרדרות הולכת וגוברת של נוכחותנו בעולם האמנות (גם במישור הכלכלי). נענינו בתשומת לב רגעית מופתעת, גלגולי עיניים, ועניין שנדמה שהסתיים דקות ספורות לאחר שעזבנו את המפגש.

תפקידה של האמנות, היצירה והחשיבה החופשית (גם) לבקר את מוסדות המדינה

לצערי, ראשי המדינה רואים באמנים גוף עוין (משום) שאיננו מרבה להדר ולהלל את הישגי השלטון. עיניהם אינן רואות את התמונה הגדולה יותר – של אמנים המחוברים למקום, יוצרים כאן כל חייהם, מחויבים ליצירה מתמשכת על אף הקשיים, מחויבים ונאמנים לחייהם ולחיי ילדיהם כאן, ואם ביקורת עולה בעבודתם הרי הם עושים עבודתם זו נאמנה. כי גם זו תפקידה של האמנות, של היצירה והחשיבה החופשית, של הקשר העמוק והאמיתי למקום.

אז מה האיגוד עשה למען האמנים בשנים האחרונות?

האיגוד בשנים האחרונות קפץ מדרגה בצורה משמעותית ומרגשת.  מצאנו את עצמנו עומדים בזווית רחבה של עשייה שרק הלכה והתרחבה החל מהמהפך החברתי שהתרחש ועד היום.

למעשה,  הרחבנו את פעילות האיגוד בצורה משמעותית מבחינה מערכתית,ארגונית ותקציבית:

• שיתופי פעולה תרבותיים – יצרנו ונכנסנו לשיתופי פעולה עם  גופים נוספים העוסקים בעשייה התרבותית המקומית ובשמירה על ערכי היסוד הדמוקרטיים והתרבותיים בארץ.
• מערך פגישות סדיר עם מוסדות פוליטיים – נפגשנו דרך קבע עם נציגי משרד התרבות, הנוכחיים והקודמים, משרד הפנים בנסיון לתת הכרה באמנים כקהילה בעלת צרכים ייחודיים, השתתפופת בוועדת החינוך בכנסת ובוועדות נוספות.
• מערך פגישות סדיר עם מוסדות מוניציפלים – נפגשנו דרך קבע עם נציגי מוסדות מוניציפלים, מנהלי ונציגי מוזיאונים, נציגי עיריות ומנהלי מחלקות ארנונה בעיריות.
• פגישות אישיות עם אמנים – באופן יומיומי נפגשנו עם אמנים שבעקבות שיחתנו נוצרו תהליכי העבודה והאינטרקציה שלנו עם המוסדות, כחלק ממתן מענה על בעיות יומיומיות של האמנים עצמם.
• יצירת כתב עת – כתב עת אינטרנטי ” איגוד ענינים” שכלל 3 גליונות, כל גליון נכתב בנושא מסוים.

כל העת ליוותה אותנו תחושה שהאיגוד וצוות הניהול צריכים לגדול כדי להכיל את היקפי העשייה שמצאנו שאנו נדרשים, הן במענה יומיומי לאמנים במגוון של שאלות ובעיות עקרוניות ואינדיבידואליות, והן על מנת לקדם פרויקטים מהותיים לדעתנו.

הישגים עיקריים בקידום מעמד האמן:

• הסדרת חוזים הגונים בין אמנים, מוזיאונים וגלריות ציבוריות
• הגדלת תקציב האמנות הפלסטית במסגרת תקציב משרד התרבות הכולל.
  בענין זה הגענו להסכמת כל הגורמים בצורך המיידי להגדלה משמעותית באמת של התקציב, ולמרות זאת עדיין נדרש מאבק גדול ומתמשך להשגת היעד.
• העלינו את נושא ׳שכר אמן׳ ו׳גמול תצוגה׳ לסדר היום של כל גוף ציבורי.
  אני מאמין שזה בר השגה.
  שמחתי לקרא את מאמרה של גליה יהב בהארץ אודות שכר אמן.
• הרחבת מושג הארנונה לאמנים לפסטים, צלמים ווידאו
• אישור תכנית סדנאות אומנים ברחבי הארץ על ידי שרת התרבות
• כנסים  מקצועיים: בנושא מעמד האמן המורה ובנושא האמנות הישראלית והזירה הבינלאומית וכלכלת האמנות.

פעילויות עתידיות באיגוד:

יעדים נוספים שעומדים על סדר היום של האיגוד, תמיכה באמנים מבוגרים בפנסיה ייחודית, בתשומת לב ליצירתם הבוגרת, יצירת חייהם, בשמירה על ערכי כבוד האדם ויצירתו, בהפעלה של סדנאות אמנים ברחבי הארץ – פריפריה ומרכז כאחד.

ככלל, אנו תומכים בהגדלת תקציב האמנות לפריפריה, למגזר הערבי והדתי, בלבד שהכספים אכן יגיעו לאמנים עצמם ולא לראשי מועצות ועיריות כפי ששרת התרבות מתכננת כעת, מבלי ליצור מנגנוני פיקוח מקצועיים ואחראיים כנדרש. אנו דורשים מעשיות ומקצועיות מאלה שמנתבים את התקציב ליעדים השונים ולא רק מלל אגוצנטרי ואינטרסנטי בדרכם לתפקיד הפוליטי הבא.

כלכלת האמנות: עידוד רכישה ואספנות של אמנות ישראלית מקומית, כדרך קבע

כלכלת האמנות הוא מושג שהעסיק אותי רבות בשנתיים האחרונות, העלינו אותו בכנס האחרון שנערך במהלך השנה. אני מתכוון להמשיך ולפתח עניין זה, למצוא כלים ותקציב למחקר ועידוד של גופים עסקיים וממשלתיים לתמיכה ייעודית באמנים וביצירה הפלסטית החזותית המקומית. 

בשנים האחרונות אספנים חשובים הלכו לעולמם, אחרים הפסיקו או צמצמו באופן מדאיג את פעילותם. מאחר שהבעיה איננה כמות הכסף שבידי הציבור, השאלה עומדת על הפרק היא באיזה אופן ניתן לעודד רכישה ואספנות של אמנות ישראלית מקומית, כדרך קבע, דרך חיים, כעניין חיוני ובעל ערך לחייהם של רבים.

האם זו אחריותם של הגלריות, המוזיאונים, האם צריך לעודד אספנות על ידי הקלת המיסוי ומתן תמריצים משמעותיים לאנשים פרטיים, גופים מסחריים ועסקיים, כמקובל במדינות שונות בעולם.

הפתרונות קיימים, ראויים, חשוב להמשיך לקדם רעיונות אלה ואחרים. כלכלת אמנות היא חלק אינטגרלי מחיי האמנים במובן המעשי והממשי ביותר. על נושא זה ארחיב במאמרים הבאים.

החזון של האיגוד: האיגוד מעצים את כוחו של האמן היחיד מול הממסד

אני מודה לצוות הנהדר של האיגוד, צוות שליווה, ייעץ ועשה הכל כדי לקיים ולקדם את ענייני האמנים, האיגוד ומטרותיו, וממשיך בכך כל העת.

תודה לחברי הוועד שהיו ולחברים בו כעת, איתם עבדתי, מהם גם למדתי והשכלתי, יחד בנינו את סדר היום והחזון של האיגוד.

אני מאחל הצלחה רבה והנאה בעשייה לממשיכי בתפקיד ד״ר שחר פרדי כסלו. פרדי מביא עמו התלהבות ואנרגיה, ומחשבה מחדשת.

הערך שהאיגוד מביא לנו האמנים ולתרבות בכללותה הוא חיוני ויקר לדעתי, אני אמשיך לקחת בו חלק פעיל.

בשנים הללו הבנתי שהאיגוד יכול לייצר מציאות חדשה לאמנים ושאני יכול להיות חלק מזה. זכיתי. תודה

דימוי: גלעד אופיר, 2016