נציגי האיגוד בכנס ההשקה של שדולת התרבות בכנסת

מעל 200 אמנים, מפיקים, מוסיקאים, בימאים, מנהלי תיאטראות ומוזיאונים, ושחקני קולנוע ותיאטרון הגיעו ב-10.12 לכנסת, לכנס ההשקה של שדולת התרבות בכנסת ה-19. השדולה הוקמה במטרה להעלות את הבעיות והאתגרים הקיימים בתחום התרבות ולבחון דרכים לקידום מדיניות ושינויי חקיקה נדרשים בתחום בשיתוף היוצרים, משרד התרבות, השלטון המקומי וגורמי המקצוע והניהול.

תוצרי הכנס יהיו בסיס לפעולה בכל תקופתה של הכנסת הנוכחית, במטרה לשנות את מצבה של התרבות בישראל – כולל חקיקת חוק תרבות שיסדיר את מעמדה של התרבות ואת סדרי העדיפויות התקציביים ביחס אליה. דיוני השדולה נחלקו לשלושה חדרי דיון שנושאיהם תקציב התרבות וחלוקתו, זכויות העוסקים באמנות ונושאי מנהל התרבות והפריפריה. בשדולה השתתפו שרת התרבות והספורט – ח”כ לימור לבנת, שר הרווחה – ח”כ מאיר כהן וחברי הכנסת מכל סיעות הבית ביניהם יפעת קריב, נחמן שי, עומר בר לב, רינה פרנקל, שמעון אוחיון, דב חנין.

את איגוד האמנים הפלסטיים יצגו ורדה גבעולי ואיתן שוקר.

 

ללהן פרוטוקול הכנס כפי שפורסם ע״י השדולה:

סיכום דיון חדר זכויות בהובלת ח”כ איתן כבל:

הנקודה המרכזית –

לאורך כל הדיון הטענה המרכזית, מטעם כל הדוברים, הייתה בנושא מעמד האמן כעובד. בערך ב90% מהאמנים כיום הם פרילנסרים והם אינם בעלי רציפות תעסוקתית. מצב זה יוצר הן בעיה מבחינת רשויות המיסים והכרה בזכויות של האומן (אינו מוגדר כשכיר במשק) והן בעיה מבחינת הממונה על ההגבלים העסקיים שאינו רואה באמנים כעובדים מה שמונע מהם להתאגד.

יש לבחון את נושא מעמד האמן ולבדוק כיצד הוא מוגדר בחוק ומהם התנאים המגיעים לו.

נקודות שעלו בדיון –

1. דני גוטפריד – יו”ר אמ”י

• חוק זכויות המבצעים (84) – החוק מגן רק על זכויות יוצרים לביצועים שהוקלטו אחרי החוק ולא כאלו שהוקלטו לפניי שנת 84 – קל מאוד לבצע תיקון לחוק זה.
• היטל קלטות – הצעת חוק שהוגשה על ידי ח”כ מאיר שטרית, יש בה מספר בעיות אך צריך לקדם את הרעיון.

1. יוריק בן דוד – מנכ”ל אקו”ם

• סוגה עילית – הקצאת אחוז מסוים מהתקציב של הגורם הרלוונטי לטובת יצירה מקומית (לדוגמא, הקצאת כסף מתוך איסוף תמלוגים לטובת השקעה במוזיקה מקורית). נקודה זו היא חשובה גם כן משום שהיא נוגעת לכל תחומי האומנות. לדוגמא, שנה שעברה עבר חוק שמאפשר לרשויות השידור לדחות את ההשקעות שלהן בסוגה עילית ומאפשר להן להשקיע בכל אשר ירצו.

1. סיגלית גלפנד – ארגוני המחול

• קריירה שנייה לרקדנים – גיל הפרישה הוא 45. בשל העובדה שהם אינם שכירים, אינם בעלי הכנסה קבועה – הם יוצאים בגיל 45, כ-20 שנה לפניי גיל הפנסיה כאשר הם אינם ערוכים ומוכנים לשוק ומתקשים להשתלב.

1. אורית פוגל – פורום מוסדות תרבות

• השאיפה היא לעודד תרבות מקומית ישראלית – אחת הדרכים צריכה להיות דרך משרד החינוך והחדרת עוד חובות לבתי הספר הקשורות בתרבות ישראלית: הצגות, מחול וכו’.

1. נציג פורום תרבות ערבית –

• מצבו של האמן הערבי בארץ הוא בכי רע. ישנו פער גדול בין אחוז מתקציב התרבות אשר מוקצה למגזר הערבי אל מול אחוזם באוכלוסייה. יש ליצור שוויון בין תרבות עברית לתרבות ערבית.

1. ורדה גבעולי – נציגת איגוד האמנים הפלסטיים –

• מיסים למכירת יצירות – בעולם, בשונה מהארץ, נהוג שבעבור מכירת אומנות ישנו מיסוי פחות על מנת לעודד יצירה. בארץ המצב אינו כך.
• שכר אמן – יש צורך בשכר לאמן בעת הקמת תערוכה.

* היו דוברים נוספים שחזרו על אותם נושאים שהועלו ע”י הדוברים האחרים.

דברי סיום של ח”כ איתן כבל

הבעיה הראשונה היא שכל האיגודים השונים פונים בנפרד כאשר כולם מייצגים את אותה בעיה ובעלי אותו אינטרס. יש ליצור כוח משותף, בעל השפעה, באמצעות איחוד כוחות. בנוסף, המליץ כבל על כינוס של כמה חברי כנסת יחד עם ראשי האיגודים על מנת לנסח חוק שיסדיר את הבעיות שהוצפו בחדר. על מנת להתחיל את התהליך הזה, ח”כ כבל ביקש מכל נציג לשלוח לו מייל ובו מסמך המסכם בנקודות את הטענות המרכזיות של כל איגוד.

סיכום דיון חדר מנהל תרבות ופריפריה בהובלת ח”כ דוד צור:

ח”כ דוד צור

דוד צור גדל באשקלון, אך בני מחזורו נטשו את העיר, כדבריו: “כשלון של העיר שכמעט כל בני המחזור עזבו את העיר”. את הצלחתי הבלתי מוטלת בספק, אינו זוקף לזכות החינוך התרבותי בעיר, אלא לזכות כך שהתמקד בתכניות הספורט – אשר בזכותן הגיע להישגיות.

“אפשר להפוך יותר עם פחות. העוגה קטנה מדי והחלק של הפריפריה הוא עוד יותר קטן והמיעוטים עוד יותר קטן. העוגה קטנה מדי ולכן שומעים את התלונות והנאחות. אמנם יש התייחסות אבל זה לא מספיק.”

שמעון אלקבץ – ראש מנהל תרבות

אלקבץ הציג את נועה קנולר, שהעזה ועשתה מעשה – בהקמתה (עם אמנים נוספים), את התאטרון הקהילתי בדימונה והעלה את הצורך ליצור מהפכת תרבות מסוג זה.

תרבות לישראל פועלים מול הרשויות – דואגים לכך שהאומנים יקבלו את כספם בתוך זמן סביר.

אלדד גרופי – מנכ”ל איגוד מנהלי תרבות רשויות מקומיות

גרופי הציג את הצורך באקדמיזציה גם בתחום התרבות.

כפי שלא יתכן שיועץ משפטי לא קיבל את הרקע המשפטי המתאים – כך גם בעולם התרבות.

מנהלי תרבות גם הם זקוקים להשכלה רחבה והבנה של עולם התרבות.

כיום, מנסים להוביל אקדמיזציה בתחום זה – בשנה זו החלו להוביל מהלך במכללת ספיר המיועדת לגורמים הרלוונטים הצפויים להיות מקודמים לתפקידי תרבות.

עפר סלע – מנכ”ל סימפונטה ב”ש

“מוסדות התרבות שבקצוות הארץ, מתמודדים עם קשיים שמוסדות במדינת ת”א ובמרכז לא חווים אותם.”

בתזמורת המנוהלת ע”י סלע ישנם נגנים קבועים, בוגרי תואר שני ושלישי – אך הם משתכרים 4500-6500 ברוטו לחודש. “חרפה שאין מילים בשביל לבטא אותה”.

כיום מתמודדים עם דור שלם של מוסיקאים הפורשים מהתחום – מתקשים למלא את שורות התזמורת, מכיוון שיש ביכולתם להציע להם דברים מדהימים – למעט שכר.

יש להביא אנשים לגור בפריפריה ברמה של תעדוף לאומי. לגרום להם לצאת מהבועה ולעבור. להעניק הטבות מס או תגמולים אחרים, על מנת לסייע ולקדם את מעבר האומנים לפריפריה. בנוסף, יש ליצור מנגנון שיאפשר לאמנים מהפריפריה להביא את תוצריו למרכז.

שמוליק יפרח – תאטרון ב”יש

“נוצרה מנהיגות תרבותית בפריפריה”

יפרח סיפר על תחילת דרכו – כיצד הייתה ‘הרמת גבה’ מצד הסובבים – אך עיריית ב”ש סייעה להם רבות ולשמחתו, גורם התרבות עובד כגורם מרכזי בעיר. הדבר מלמד על חשיבות הסיוע וה’דחיפה’ הראשונית של הרשויות המקומיות.

במהלך השנים שמעו המון הבטחות על תעדוף הפריפריה, אבל במקרה שלו, לראשונה ראו תעדוף הפריפריה. ותולדה מזערית של 3 מש”ח הגדילה את פעילות התיאטרון באופן משמעותי.

יפרח שיבח את פעילות המשרד ב4 השנים האחרונות, כלשונו: “אנחנו מרגישים שלראשונה המשרד ער”. מתוך אמונה כי מדובר בתחילתה דרך, הודה על השדולה וביקש להדגיש את החשיבות לשלב ידיים על מנת להבין את הקשיים.

עוד העלה את סוגיית הקריטריונים לקטלוג גודל התיאטראות (באופן המשפיע על גודל המענקים כמובן..). תאטרון ב”ש כיום מקוטלג כתיאטרון בינוני, אך בהתאם למחזור התאטרון מגלגל ובהתחשב בחתך הסוציו אקונומי והמרחקים שהקהל עושה על מנת להגיע – לטענתו, הוא כבר מזמן תיאטרון גדול.

יפרח הדגיש את הצורך להמשיך ולקדם החלפות תרבות, להנגיש ולהביא את מופעי התרבות מהמרכז לפריפריה וכן לייבא את האומנות מהפריפריה למופעים במרכז.

שרת התרבות והספורט, ח”כ לימור לבנת

“נושא הפריפריה הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה”

השרה ציינה תחילה כי השדולה הינה תחילתה של דרך, שכבר החלו אותה בשנים האחרונות עם שורה של פעילויות – “מדובר כן בתפיסת עולם ולא בזריקת עצמות כאלו ואחרות”.

בתגובה לדברי של שמוליק יפרח, ציינה כי ישנם קריטריונים ברורים לקביעה מיהו תיאטרון גדול ומיהו קטן – אך בשל היותם בדרום, הם מקבלים תוספות ועדיפויות אחרות. הדרישות הינן של משרד המשפטים ולא של קריטריונים שרירותיים שהומצאו סתם.

הדגישה את החשיבות בייבוא מופעי אומנות מהמרכז – מכיוון שהעובדה שאחד בחר לעצמו מגורים במקום מרוחק אינה אומרת שלא מגיע לו להנות מפריע היצירה של התיאטראות הגדולים. וכן את הצורך ליצור להקות מקומיות, שישארו בפריפריות (כפי שהיום קורה עם בת שבע באילת) – וציינה כי יש לאפשר מימון לאותן להקות במשך שנתיים, על מנת שלאחר מכן, תישאר הלהקה בעיר הרלוונטית.

חזרה ואמרה שיש לאסור הבאת אומנים מוכרים ביום העצמאות, על מנת לסייע להם ‘לעשות מכה’ בן לילה (והלצת החדר – אין צורך להביא את הזמר המפורסם ביום העצמאות..).

על התיאטראות הערביים, ציינה השרה, כי הם מקבלים מענקים כמו כל תיאטרון אחר.

יוסוף חודר (פורום תרבות ערבית), יצא נגד דבריה וטען שביחס לאוכלוסיה מדובר ב”כלום כסף” ואמר שהיא נותנת לגיטימציה לקיפוח, במקום לתת תקווה. אמר שמכיוון שהם 20% אחוז מהאוכלוסיה, זה החלק בעוגה התקציבית המגיע להם ולא האחוז אותו הם מקבלים.

השרה השיבה כי הנתון אותו חודר הינו מטעה – הרי שהתקציב מתקבלים בהתאם לקריטריונים ברורים, הקשורים למבנים המוסדיים ולא לגודל האוכלוסייה. הדגישה כי הסינמטק בנצרת לא נסגר בגלל משרד התרבות וכי גם כשניסתה לסייע והציע להם לקיים ‘לילה לבן’, סירבו להצעתה. ציינה כי החל משנת 2010 הגדילו את התקציב אותם הם מקבלים.

ציינה את הגדלת התקצוב ליצירה הישראלית בתחום הקולנוע, במטרה לקדם סרטי נישה ויוצרים חברתיים ושבמהלך השנה הצליחו להגדילו אף יותר מהמתוכנן.

מנהלת התאטרון החברתי בירושלים – משו משו

“גבירתי השרה, תודה שיש לך תשובות כל כך טובות על הכל, זה אומר שהמצב שלנו מצוין.”

סיפרה כי בעבר המענק הייחודי לעיר ירושלים הועבר ישירות לעירייה ונבלע שם במקום להיות מועבר לתרבות, אך כיום מועבר הוא ישירות למוסדות התרבות ולכן הם נהנים ממנו.

זיו נווה – קולנוע רב תרבותי

הציגה את הקרן שלהם ואת החובה לשתף פעולה ולהעמיד כמדיניות את התמיכה.

סאמר מועלם – תאטרון נצרת

מועלם אמר שאולי מבחינת המדינה ב”ש וירושלים נחשבות לפריפריה – אבל מבחינתו עילבון ועוד מספר מקומות, הם הפריפריה. לדעתו יש לשים את הפריפריה בראש על מנת לתת לאנשים תקווה ולמען עתיד טוב יותר – להילחם על כל פוטנציאל ולתת לא לבוא לידי ביטוי.

לטענתו, הקריטריונים המוצגים רחוקים מהמגזר אותו הוא מייצג, מכיוון שתל אביב תמיד תיקח את יתרון הגודל. עוד הוסיף כי אינו מצליח לגייס מקרנות בחו”ל.

רונית פישר – מוזאון צפת

לעמדתה של פישר, יש להשתמש במוסדות התרבות כבשער בין תרבויוןת ובין יצירה – חושבת שיש להנגישו לאוכלוסיה הערבית ובשבל ההסטוריה המשותפת רבת השנים, לא צריך להיות מוזאון רק לאוכלוסיה הערבית, או רק ליהודית – אלא להנגיש את הקיים (באמצעות מדריכים ערבים לדוגמא), גם לשכנינו.

נועה קנולר –שח”מ

קלונר הינה המנהלת האומנותית של תאטרון דימונה – הקימה אותו עם אומנים נוספים לפני מספר שנים, כאשר כולם העתיקו את מגוריהם, עם משפחותיהם לעיר דימונה.

את הצלחת ‘התנעת’ התאטרון זוקפת קלונר לאסתי דינור, במסגרת תפקידה הקודם במפעל הפיס, הייתה היוזמת שהעניקה את התמיכה הכלכלית, לכך שבעלה לשעבר (אוהד קלונר), היה מאוד מפורסם וכך קיבלו הם מקום בתקשורת וכן לתמיכות של מאיר כהן שהיה ראש העיר באותה עת ומאוד תמך.

“מתוך תקציב העומד על 2.5 מש”ח, התאטרון מקבל רק 200 אש”ח וזה צריך להיות פרויקט לאומי שצריך לתמוך בו”. לדידה של קלונר, התרבות התל אביבית הפכה להיות דומה מדי והכל של הפריפריה הוא לחדש ולרענן. התאטרון בדימונה הינו תאטרון מקורי – האומנים כותבים את החומרים שלהם.

בימים אלו התאטרון מאבד את תמיכתו של מפעל הפיס (התמיכה מוגבלת לשנים הראשונות) ומשרד התרבות אינו תומך בהם מכיוון שאינם עונים על ההגדרות והקריטריונים. מדובר בתאטרון מקצועי, שיש לתת לו את התמיכה הראויה.

מיכה איילון – יו”ר תרבות לישראל

תחילה הציג בשם אסתי דינור את הצעת החוק של סל התרבות הארצי – ההצעה לא עברה ביום הקודם לשדולה. כיום למעשה סל התרבות עומד על 16 מש”ח – 12 ₪ לכל תלמיד. מדובר בתקציב נמוך מאוד – בעיקר נוכח החשיבות לחנך לתרבות מגיל צעיר. ההצעה הגיע לועדת החינוך, אך לא קודמה.

הציג את עבודתם – מטפלים בפריפריה הג”ג ומעט בפריפריה החברתית. מקדמים את הבאת התרבות מהמרכז לפריפריה ואת הבאת האומנות מהפריפריה למרכז.

רינת גלאון – מנכ”לית תרבות לישראל

תרבות לישראל דואגת לניוד ארועים לפריפריה כאשר הקריטריונים נקבעו עם משרד התרבות. ישנם 3-4 תאטראות שהסתובבו וכעת הונהג חוק לפיו לא יילקחו יותר מ-2 הצגות של אותו גוף וכעת – יש תאטראות נהדרים בפריפריה.

בנוסף, הם מעודדים ליצור מרכזי תרבות ולסבסדם במקומות נידחים (ק.שמונה, דימונה..)

יוסוף חודר – הפורום לתרבות ערבית + תאטרון סכנין (לא הבנתי את שמו)

ציינו כי לא יכולים לבקש תמיכה מכיוון שאינם עומדים בחלק מהקריטריונים, לדוגמא, היות המוסדות התרבותיים מקצועיים. בתגובה לאמרה זו, נזרקה אליהם מהקהל הקריאה כי “אנחנו רוצים לתת כסף לדברים טובים..”.

הם טוענים כי סוגרים עליהם מכל הכיוונים, הם אינם מצליחים לגייס תרומות מחו”ל ולכן הם מבקשים העדפה בתקציבים, כפי שהם מקבלים העדפות במכרזים – “בגלל העוול ובגלל כל השנים”. טוענים ש3.2% זה נתון מדויק ושמכיוון שהם 2-% האוכלויסה אמור להגיע להם 20%.

הם טוענים שמשקיעים ביהודים ‘כסף גדול’, בכדכי שיוכלו להתמקצע, אך בערבים לא משקיעים. מייצג תאטרון סכנין שאל האם לסגור את הבסטה וללכת הביתה ודוד צור השיב לו בתגובה כי הוא האחרון שאפשר לאיים עליו..

הוצעה בפניהם ההצעה לפתוח את התאטרון גם לשפה העברית, כל מנת להגדיל את הקהל.

סיכום דיון חדר תקציב התרבות בהובלת ח”כ עפר שלח:

ח”כ עפר שלח: בחדר זה נעסוק בכסף ויש דבר אחד שאין עליו עוררין, תקציב התרבות חייב לגדול. אני פונה אל יוגב, נציג משרד האוצר, איך משרד האוצר רואה את תקציב התרבות?

יוגב, משרד האוצר: העמדה הבסיסית של משרד האוצר היא לאפשר לממשלה לקבוע את תקציבה בכל נושא. מאמינים כי הממשלה צריכה להקצות משאבים לטובת ערכים וצרכים חברתיים. מסכים כי תקציב התרבות, שהוא חלק קטן מאוד מתקציב המדינה לא מקבל פוקוס וצריך להתדיין.

ח”כ עפר שלח: איך מכריחים אתכם להגיע לתרבות קודם? כבר למדנו שכסף יש אם רוצים, מה עושים כדי לנתב אותו לטובת התרבות?

יוגב, משרד האוצר: צריך שרת תרבות חזקה. שר שמכיר את התחום היטב יכול להפיק יותר. בתקציב האחרון ביצעו קיצוצים בסדר גודל של כ-30 מיליון שקלים, תקציב התרבות לא נפגע, הרבה בזכות השרה לבנת.

שרת התרבות: אם אנחנו מסוגלים לעשות הסכם ארוך טווח, קולנוע או תרבות למשל חסינים מקיצוצים ואתם עומדים בהסכם הזה, זאת אומרת שמדובר בשוליים של תקציב המדינה, אז אפשר לחוקק. יש 2 דרכים לחוקק, הראשון , לובי בכנסת של חברי כנסת שהולכים בכל הכוח למהלך חקיקה והשני, רצון של שר האוצר. לטעמי, יש חלון הזדמנויות לחקיקה ושינוי. החקיקה הכרחית.

ח”כ עפר שלח: למה שתקציב התרבות יהיה נגזרת של החלטות שנוגעות לתקציב הביטחון? בואו נפעיל לובי שייתן יותר כסף לתרבות בלי נגזרות.

שרת התרבות: לא נהוג לכתוב בחקיקה מספרים, אך אפשר לדבר באחוזים. כמו כן, אני לא מאמינה ששינוים בתקציב הביטחון יהוו איום על תקציב התרבות.

אלי זהר: האוצר מבין כח! דו”ח ועדת שלח צריך לעמוד נר לרגלינו כאשר מתקצבים את התרבות. המדינה חייבת להתחייב. כשמדינת ישראל הבינה ש-“הבימה” בפני סגירה היה כסף. כשחוקק חוק הקולנוע, הכסף החל לזרום. בזכות זה יש קולנוע היום. אנחנו מבקשים 1% מתקציב המדינה, גרוש לא פחות. דרוש תקציב ראוי ותמיכה בהתאם.

שרת התרבות: מסכימה. מה שלא מבינים בכוח, מבינים בעוד כוח. אגב, מאז ועדת שלח הרבה השתנה. היום אנו מתבקשים על ידי משרד המשפטים לפעול על פי קריטריונים קשיחים, אין יותר תקציב לחמש שנים.

אלי זהר: משרד המשפטים לא צריך להכתיב לממשלה.

לבנת: אני כפופה למשרד המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה וכמובן לאוצר.

ח”כ עפר שלח (בשאלה לחיים פרלוק): התרבות בעל צרכים אין סופיים, איך מתמודדים עם העובה שהמחסור לא יסתיים לעולם? ובהמשך למשבר “הבימה”, האם אין עידוד של גופים כאלו לחוסר יעילות והתנהלות לא ראויה?

ד”ר חיים פרלוק, יו”ר המועצה לתרבות ואמנות: אי אפשר לבוא לגוף שעומד בקריטריונים ולהגיד לו “אין כניסה” (מזכיר את התזמורת האנדלוסית כדוגמא)

ח”כ עפר שלח: אולי לא צריך 3 תזמורות אנדלוסיות?

פרלוק: אנחנו חייבים לתת לכולם את האפשרות ליצור וצריך לגייס לטובת זה תקציבים. חובה להגדיל את התקציב ולהיצמד למקובל במדינות ה-OECD, 1%. זה ייצב את הקיים וינסה לפתוח דלתות לחדשים ומתאימים. הסינון של המעומדים הוא בסה”כ דחייה, בסוף כולם מגיעים לקריטריונים ודורשים לקחת חלק בסעודה.

יואב טלמי: התזמורת הקאמרית, אחת המובילות והותיקות מחלקת משכורת ממוצעת של כ-3800 שקלים בחודש, זה ביזיון.

ח”כ עפר שלח: כמה מהכנסות התזמורת עצמאיות?

טלמי: כ-30%. כל תוספת של גופים לעוגה מצמצמים את התקצוב עוד.

ח”כ בר-לב: אני חושב שגם התרבות והאומנות הם ערכים לאומיים שהיחס של המדינה אליהם צריך להיות דומה ללימוד תורה, שזוכה להכרה כנכס לאומי. כל אחד והתורה שלו. מספרים לנו שהמדדים הכלכליים של המדינה חזקים, אז היא יכולה להקצות משאבים. אני שמח שעפר הקים את השדולה, יש לו קשרים חזרים באוצר.

ח”כ עפר שלח: אני מבקש מהדוברים להתייחס לקונפליקט, תוך מחשבה איך ומה צריך לשנות

אוהד קנולר: לצערי התרבות מתקרבת כל יום לסופה. המשכורות נמוכות, חסרות ביטוח וישנה עלייה בעזיבת אמנים לחו”ל. זו נורה אדומה מהבהבת. אנחנו רגילים להיות במגננה, להילחם בקיצוצים, רוצים לדבר פעם אחת על תוספות, יש הרבה מה לעשות בכסף.

נעם סמל: שדולות כבר קמו ונפלו, יש לנו כוח, תנצלו אותנו. לא משנה לנו אם זה חוק תרבות או הסכם, זה מגיע לנו, הממשלה היא שלנו. מדינות בינוניות מתנהלות טוב מהמדינה שלנו. אנחנו הנציגים הטובים ביותר של ישראל בעולם, מסוגלים לדבר עם החוגים הקיצוניים ביותר, הרבה יותר טוב מכל פוליטיקאים. יש הזדמנות פז כששר האוצר משלנו.

ציפי פינס: מי מהמפלגות נושאת את דגל התרבות? מי שעוסק בתרבות מיד נתפס כשמאלן. כפני העם כך פני התרבות, אנחנו פושטי יד.

איתן שוקר: מסכים עם כל מה שנאמר פה, 0.18% מתקציב המדינה הוא מגוחך. לאומנות הפלסטית אין ייצוג, אין לובי פוליטי, הענף לפני קריסה.

נוגה שילוני:  מייצגת את מוזיקת עולם וג’אז, אין לנו “שם” בתקציב התרבות, אנחנו נקראים “אחר”. אנחנו חיים על השאריות של השאריות. יש זליגה של אומנים שלנו לחו”ל

ח”כ עפר שלח: היום הזה הולך ומתפתח כך שאנו מגלים לכל אחד שיש “מוכה” ממנו.

זהר שטראוס: אנחנו מפספסים הזדמנות היסטורית לעשות שינוי

אלברט(אומנות ערבית): משרד התרבות עובד נגדנו, סה”כ התקציב שמקבל המגזר הערבי הוא כ-3% עבור 160 גופים. בנצרת שהיא עיר גדולה אין היכל תרבות ראוי להכיל יותר מ-500 איש ויש לנו תרבות טובה.

ח”כ עפר שלח: אני מנסה להבין את הבקשה, אתם רוצים מסגרת תקציב מוגדרת וסגורה?

אלברט: כמו המגזר היהודי יש לנו דרישות ואמות מידה משלנו. דו”ח מבקר המדינה מ-2007 מבקש לעשות מיפוי צרכים למגזר בתחום התרבות, שום דבר לא השתנה מאז. התרבות הערבית חייבת להיות חלק ממפת התרבות של המדינה, אל תנדו אותנו.

אלון ספן: רוצה להתייחס לסעיף רשויות מקומיות. יש ערים שמשקיעות יותר ופחות. אך הן רשאיות להחליט בכל עת החלטות לגבי תקציבים. בהרצליה סגר מ”מ ראש העיר תיאטרון.

ח”כ עפר שלח: מהיכרות אישית עם שרת הבריאות(ראש עריית הרצליה לשעבר) הסגירה הייתה מוצדקת.

אלון: זו דוגמא אחת לכוח של הרשויות המקומיות. כל ראש עיר רשאי לחתוך כרצונו מתקציב התרבות.

רוצה לדבר בנושא “סל התרבות”, אנחנו מגדלים דור שלא ידע לצרוך תרבות, ילדים לא נחשפים לתרבות.

ח”כ עפר שלח: בנושא זה אני רוצה לומר 2 דברים- 1. דיברנו על תקציב התרבות ולא הזכרנו את הוצאות הרשויות המקומיות. 2. לרשויות המקומיות הכוח להחליט כיצד לנתב את התקציב.

אורלי פרומן: סל התרבות נמצא תחת אחריות משרד החינוך. אנחנו רוצים נציגות למשרד התרבות בתוך הודעה שקובעת “מה ילדי מדינת ישראל יחוו כתרבות ואומנות”, רוצים לקבוע סדרי עדיפויות.

ח”כ עפר שלח: האם לדעתך צריך להוביל מהלך שיעביר יותר משאבים ושליטה למשרד התרבות מול הרשויות המקומיות?

פרומן: זה מסובך מידי. צריך להוביל מהלך שייחיב את הרשויות למינימום בתציב.

גיא לואל: סליחה שאני מתפרץ. הדיון מתפצל. לא יגיעו קריטריונים, עזבנו את נושא התקציב. למה לא להעביר חוק שיקבע שתרבות זה יסוד. העם צעק שהוא רוצה תרבות בכיכר עם אריק וספי, למה אנחנו לא מרימים את הכפפה.

דני וויס: מאסתי בשיח הקבצנים. אנחנו צריכים לשכנע את האוצר ולא את העם. תרבות זו תשתית, בואו נשקיע בתשתיות. זה תחום שמפרנס אלפי אנשים, יש לנו מיליוני לקוחות, לא יכול להיות שגחמה אחת של ראש עיר התרבות עולה או יורדת. תראו את תל אביב, התרבות הפכה את העיר ללא הפסקה, היא מקור הכנסה מוביל בה. צריך חוק, רק חוק.

שלמה פלסנר: העם לא מבין את החשיבות של התרבות וזה הולך ומדרדר. וכשזה לא מגיע מלמעלה זה לא מגיע. ממשלה צריכה להחליט שזה חשוב ואז העם מתחיל לשאול ולהתעניין. צריך חוק, חוק הוא הצהרת כוונות.

אסף אמיר: חוק הקולנוע הגיע מהעם, הוא חלק מאתנו. יש בעיה שאנשים שיושבים כאן סביב השולחן הם ראשי גופים נתמכים, שלא קוראים תיגר על משרד האוצר. בואו נקדם חוק שיכריח את האוצר. מילה אחרונה לגביי הקולנוע, באוצר מודים שתקציב הקולנוע הוא זעום ולמרות זאת אנחנו עושים הישגים יפים ומפתיעים.

מיכה לוינסון: המצב מצוין בכל התחומים. אנחנו צריכים גידול בתקציב ונסתדר, כדי לכם שנהיה השגרירים שלכם, אנחנו בהייטק, במדע ובאומנות במצב מצויין ובזה צריך להשקיע.

פרלוק: אנחנו שואפים להגיע ל-1%מתקציב המדינה. הייתי שמח לאפשר תמיכה של כ-90% בגופים, לאפשר להם גם להיכשל, זו זכותם, אנחנו צריכים להחזיק אותם. האומנים מתוקצבים בתת תקצוב, המדינה חייבת לדאוג להם.

ראיון מסקרן בנושא: http://www.youtube.com/watch?v=4JWe_2O8kMw