יו״ר האיגוד, שחר פרדי כסלו, עו״ד נורית אשר פנינג, והאמנית אלין אלג׳ם, המרכזת עבור האיגוד את פרוייקט החזרת האמנות ללובי הבניינים, מתראיינים בהרחבה. כדאי לקרוא!
השבוע התפרסמה ב״גלובס״ כתבה מקיפה ומעמיקה מאוד על מצבו של תחום הפיסול הציבורי בישראל, אשר מוצף משנה לשנה בקישוטים זולים ואקראיים שנבחרים ללא כל תהליך מסודר ומקצועי, דקורציות גנריות שהחליפו יצירות אמנות של אמנים פלסטיים מקצועיים ופעילים.
בכתבה מתראיינים בהרחבה יו״ר האיגוד, שחר פרדי כסלו, עו״ד נורית אשר פנינג, המייעצת ומסייעת לאיגוד בניסוח הצעת חוק בנושא, וכן האמנית אלין אלג׳ם, שמנהלת עבור האיגוד את פרוייקט ״Art Front״, המציע לכל הגורמים בעולם הבנייה שירותי תיווך ללא מטרות רווח, שמטרתם לעודד רכישה של אמנות במיזמי בנייה חדשים.
קטעים מתוך הכתבה:
״הסיטואציה הנוכחית בישראל היא שמדובר במערב פרוע,״, מספר יו״ר איגוד האמנים, שחר פרדי כסלו, ״יש סכומי כסף גדולים שמחולקים באופן לא שקוף, בעיקר לכל מיני מקורבים של ראשי מחלקות שפ”ע ברשויות השונות, ולאמנים אין כמעט גישה לזירה הזאת”.
“ניסינו לאסוף מספרים לגבי כמות הפסלים שהוקמו, מחירם, האמנים שנבחרו ואופן הבחירה בהם – אך ללא הצלחה”, הוא אומר. “גם פנינו לרשויות דרך בקשת חופש המידע, אבל העיריות לא מנהלות רישום מסודר. אנחנו מקווים לקבל לפחות שבר של תמונה בנוגע למספרים, בינתיים לא קיבלנו תשובות. כדי להבין בכמה כסף מדובר, אפשר לציין שפסל במרחב הציבורי, כזה שרואים בכיכרות, יכול להיות שווה 200 אלף שקלים וגם עשרות מיליוני שקלים. ואלה כספי מדינה”.
מהלך חקיקתי שיסדיר את אופן פיזור התקציבים, מדגיש כסלו, ייתן לאמנים רבים את האפשרות להתפרנס מעבודתם. “כיום, אמנים לא ממש יכולים להתפרנס מאמנות בישראל, לכן כולם מלמדים או עובדים במשהו אחר. והנה, בעולם מקביל, מתנהל שוק של עשרות מיליוני שקלים, ואין ממשק שמחבר בין האנשים שעובדים באמנות ולמדו אמנות ומתעסקים בזה ברצינות, לבין מי שמקבל החלטות על אמנות במרחב הציבורי. יש כאן סיטואציה מוזרה, הכסף הרי קיים. יש המון בתי ספר לאמנות וכל שנה נפלטים אל החוף עשרות אם לא מאות אמנים – ואין שוק שבו הם יכולים למצוא את מקומם. לכן אני חושב שאמנות במרחב הציבורי יכולה לפתור את המצב הזה”.
אנחנו ממליצים לכם מאוד לקרוא את הכתבה המלאה!