29 בינואר 2010
לכבוד: מר. רן רהב, רהב תקשורת ויח”צ בע”מ
העתקים: מר. ציון קינן, מנכ”ל בנק הפועלים
מר. יאיר סרוסי, יו”ר דירקטוריון בנק הפועלים
מר. יונתן קרני, מנכ”ל הועד למלחמה באיידס
חברי וועד איגוד האמנים הפלסטיים,
עו”ד גיא אבידן, יועץ משפטי של האיגוד
יוצרי התרבות בישראל 2010 מעוניינים בשותפות חדשה עם המגזר העסקי והמוסדי בישראל
שלום רני,
מאחר והפנית את מכתבך אליי אישית, אענה לך באופן אישי,
קראתי בעיון את מכתבך. ההשתלשלות ההיסטורית של היוזמה לתערוכה מוכרת לי, ובכל זאת מרגש לקרוא אותה כפי שאתה מעלה אותה על הכתב. לפני אחת עשרה שנים, בתקופה שבה האיידס הייתה מחלה שמעטים העזו ששמם יקשר אליה, עשית מעשה אלטרואיסטי ואמיץ. אני זוכר את התקופה בבהירות. כפי שכתבת, תרמתי מספר שנים עבודות שלי לוועד למלחמה באיידס, ואף קיבלתי דיווח מלא ומקצועי למי העבודות נמכרו ובאיזה סכום. ואכן, אף קנית ממני שתי עבודות בכסף מלא.
כשוחר אמנות אתה לבטח מודע למצב בו חיים האמנים הפלסטיים בישראל. למרות הדימוי הנוצץ, הקוסם לבעלי ההון, מספר האמנים הישראליים המצליחים להגיע למשכורת מינימום ממכירת האמנות שלהם זעום. אנחנו נאלצים להשאיל למוזיאונים את עבודותינו, רוב האמנים בארץ נאלצים לעבוד בעבודות משלימות כדי להמשיך ליצור, ולהפרות את התרבות הישראלית. במחקר שהוזמן ע”י כנס מדיניות התרבות בישראל לפני כחצי שנה, בנוכחות שרת התרבות, לימור ליבנת נכתב, “האמנים והיוצרים מסבסדים בשכרם הנמוך את התרבות בישראל, ופיתחו מגוון מקורות הכנסה…” “… דגם זה התרחב לכדי פרולטריון של יוצרים, עקב שחיקה של המנגנונים המסורתיים של רכישת תרבות, ומתוך ההיקף העצום של יוצרים ויצירה תרבותית.” כמו כן ממליץ הדו”ח: “במישור העסקי ניתן לפתוח ערוץ רחב יותר של תמיכה בקהילה במסגרת אחריות חברתית של בעלי עסקים באמצעות רכישה של אמנות ישירות מאמנים צעירים בלתי מוכרים”.
בנק הפועלים מגייס ממגזר שלישי אחד תרומה עבור מגזר שלישי אחר. כמו שכתבת, הבנק משקיע למעלה ממיליון שקל בכדי להפיק את התערוכה. לא נראה לך אבסורדי שהבנק מוציא סכום הגבוה מסכום ההכנסות ממכירת העבודות בכדי להסב את משרדיו הראשיים בשדרות רוטשילד לחלל תצוגה? כנראה ששווה לבנק למצב את עצמו כבנק התורם לאמנות ולוועד למלחמה באיידס. מובן שתרומה ישירה לא הייתה תופסת את אותן כותרות צבעוניות והתעניינות ציבורית שמביאה התערוכה. מדוע לדעתך אמנים רבים כל כך, שתרמו בעבר, הפסיקו לשתף פעולה עם המהלך החשוב שיזמת וטיפחת באהבה ומסירות? מה שהיה נכון לפני עשור אינו מתאים לזמן זה. כיום, כל אמן מקבל בממוצע שבע פניות בשנה לתרום לתערוכות מכירה למען עמותות בנושאים בוערים לא פחות, ויש חוסר פרופורציה בין תרומתנו המתמדת לחברה הישראלית והכנסותינו.
האיגוד מציע מודל הגון יותר שקיים ברוב חלקי העולם, ולשמחתנו אומץ ע”י רוב העמותות המגייסות כספים באמצעות תערוכות מכירה בארץ. מסתבר שהאמנים בארץ עדיין בעלי לב רחב. אנחנו לא מבקשים שהאמן יתרום רק 10%-50% מההכנסות כפי שממליץ לדוגמא ארגון אמני פילדלפיה וארגונים נוספים בעולם, כי אם ממליצים על תרומה של 65%.
כל אמן רשאי להחליט בהתאם לחד פעמיות של העבודה, עלויות חומרי הגלם, זמן העבודה על היצירה, רוחב ליבו ועומק המינוס שלו בבנק על האחוז המתאים לו (או לה).
בסיום מכתבך כתבת “זאת מדיניות התערוכה שאני קבעתי לפני 11 שנה – זה לא מחייב אף אחד”. כמו שהצעתי בשיחתנו, אני מבקש ממך ומשותפיך לשקול את שינוי המדיניות שקבעת לפני עשור. גלה רגישות נוספת, גם לציבור היוצר את האמנות שאתה כל כך אוהב, וביחד נוכל להחזיר את האמנים הבוגרים לתרום אפילו יותר עבודות, שיניבו הכנסות גבוהות לוועד למלחמה באיידס, זאת לצד תרומתם של האמנים הצעירים באופן שיכבד גם אותם.
כפי שהבטחתי לך, העלנו את תגובתך לאתר האיגוד ויידענו את חברי האיגוד במייל אישי. אנו עומדים בהבטחתנו להשהיית הקמפיין ופרסום העצומה עד יום ב’.
אנשים רבים אומרים לי שללא מלחמה או מאבק, המגזר העסקי ימשיך לדבוק בעקרונותיו, אבל נשארה בי תמימות האמונה, שהבנק ואתה תבחרו בדרך שתיטיב עם כל השותפים למיזם.
בברכה,
איתן שוקר, יו”ר האיגוד
בשם ועד איגוד האמנים הפלסטיים, ושישים האמנים החתומים על המסמך המקורי.
*********************************
מכתב התגובה של הוועד למלחמה באיידס
ינואר 2010
לכבוד
איתן שוקר
יו”ר איגוד האמנים הפלסטיים
תערוכת האמנות הישראלית למען הוועד למלחמה באיידס מוקדשת לזכרה ומורשתה של הגב’ לאה רבין. רבין ז”ל הייתה אחד הקולות הראשונים והאמיצים שזעקו את צעקתם של אלו שקולם לא נשמע. בזכות מעורבותה המבורכת בנושא שלרבים היה קל ונוח להדיר ממנו את רגלם, בעיית האיידס עלתה למודעות הציבורית.
בתור מי שמוביל גוף חשוב ומכובד שמייצג את האינטרסים של האמנים הפלסטיים בישראל, אני מופתע מהמניעים שאתה מייחס לאמנים שנוטלים חלק בתערוכה של הוועד. ייתכן כי הדבר יפתיע אותך אך מרבית היוצרים אינם נרתמים למיזם זה בשביל החשיפה או למען רווח אישי אחר, אלא עושים זאת מתוך תחושת שליחות וחיבור רגשי עמוק למטרה שלמענה פועל הוועד למלחמה באיידס. בדיוק כמו גב’ רבין המנוחה, הם בוחרים לעמוד בחזית הנושא, שגם כיום – 28 שנים לאחר פרוץ המגיפה, אינו נהנה מאהדה ציבורית מופלגת וסובל מסטיגמה קשה שממשיכה להיות כשמן בגלגלי המגיפה. בין האמנים המבטיחים שמציגים השנה, תוכל למצוא, בין היתר, את יצירתו של בויקו טימור שממלא חלק מוביל בפרויקט מזעור הנזקים של הוועד בקרב משתמשים בסמים או את יצירתה של לואיז גרין, המתנדבת במהלך כל השנה כיועצת במרכז הבדיקות האנונימיות של הוועד. הם, כמו עוד רבים וטובים אחרים, נמצאים איתנו 365 ימים בשנה ונותנים 110% מעצמם באופן יזום ומודע. התמורה היחידה שהם מבקשים הייתה ונותרה הרצון שלהם לחולל שינוי מהותי בתפיסות הציבור את המחלה והאנשים שחיים עמה, ולסייע למאבק שמצאו כראוי להשקעתם האינסופית.
בשם כל אלו שתורמים לנו מעומק ליבם, אני מצר על כך שדווקא בימים שבהם נקבע גורלו של הוועד למלחמה באיידס, אתה בוחר לנצל את המומנטום באופן כוחני כדי לפגוע בקשר המיוחד בין גוף וולונטארי קטן לבין כל אלו שמתייצבים לצידו מדי שנה. אני מבין שמטרת המאבק שלך אינה פגיעה בוועד למלחמה באיידס אך לצערנו זאת התוצאה הסופית. ההתנגחות שלך בתערוכה של הוועד והניסיון לייצר יחסי ציבור ליוזמתך, יקשו על מאבקנו עד מאוד והלוואי שלא יצליחו להכניע אותו. אני מתנצל על חריפות דברי אך לא נותר לי אלא לתמוה מדוע לא פנית אלי מעולם בנושא זה. בדיוק כמו הדרך לגיהנום, גם התזמון סר הטעם שבו בחרת כדי להוביל על גבנו את מאבקך בבעלי ההון, רצוף בכוונות טובות. כוונות שלא נוכל להסתפק בהן כדי לקיים את פעילות הארגון שלנו בשנה הקרובה.
אני מגנה בשאט נפש את השתלחותך חסרת הרסן בבנק הפועלים. 5 שנים אחרי שמשפחת רהב מימנה בנדיבות מכיסה הפרטי את תערוכת האמנות למען הוועד, נרתם הבנק כדי לסייע לנו במסורת שהפכה לאחד האירועים הבולטים בזירת האמנות המקומית. הם עשו זאת בזמן שאף גורם מסחרי לא היה מוכן לתת את ידו ולשאת בהוצאות הכבדות הכרוכות באירוח התערוכה. בזכות החלק שהחליט לקחת הבנק בתערוכה זאת לפני 6 שנים, ניצל הוועד מקריסה כלכלית וסגירת שעריו.
מעולם לא נאמר על ידי הוועד או על ידי גורמים הקשורים לארגון התערוכה, כי הבנק הוא זה שתורם את היצירות. אחזור ואדגיש את מה שאנו מדגישים מדי שנה – הבנק הוא זה שמספק את הפלטפורמה ומממן את כל ההוצאות הקשורות לארגון ולהפקת המיזם. בנוסף לתרומה החיונית של הבנק שמאפשרת לוועד לקיים את התערוכה, מטרה נוספת למיזם מרשים זה היא להנגיש את האמנות לציבור הרחב וליצור מפגש בלתי אמצעי עם הגיבורים האמיתיים של תערוכה זאת – הלא הם האמנים. עם מלוא ההערכה לעמותות שמגייסות משאבים דרך מכירת יצירות בודדות בבתי מכירות פומביות בחו”ל, תערוכת האמנות של הוועד למלחמה באיידס נושאת אופי אחר. ביומיים שבהם מתקיימת התערוכה, עשרות מתנדבים פעילים מהמערכים השונים שמפעיל הוועד, נרתמים למבצע לוגיסטי מורכב שמאפשר לנו לארח אלפי ישראלים שבאים להפגין הזדהות ולהתפאר מ-600 יצירות נבחרות של מיטב אמני ישראל.
חשוב לציין שחלק גדול מהאמנים המשתתפים בתערוכה של הוועד, מביעים רצון לתרום יותר מיצירה אחת. אנחנו נאלצים לסרב בנימוס בגלל מגבלת מקום ובגלל הרצון לחשוף כמה שיותר אמנים על בימת התערוכה.
כצעד חשוב להעצמת התורמים החשובים שלנו – ה א מ נ י ם, הוועד בשיתוף עם בנק הפועלים מפיק מדי שנה קטלוג מהודר המחולק לכל אמן שמשתתף בתערוכה. בשנה שעברה, עקב המשבר שטלטל את הכלכלה העולמית ולא פסח גם עלינו, נבצר מאיתנו להדפיס את הקטלוג וראינו בכך הזדמנות לייסד אתר אינטרנט שמתעד את תרומת האמנים. אתר זה מייחד עמוד אינפורמטיבי הכולל את פרטי היצירה והאמן ומכיל הפנייה לאתרים אישיים שבאמצעותה יוכל כל גולש ליצור קשר עם היוצר האהוב עליו. כמו כן, מיותר לציין את מה שאתה בוודאי כבר יודע בתור משתתף פעיל בתערוכה בשנים קודמות – הוועד למלחמה באיידס מעביר לאמנים דיווח מלא אודות פרטי הקניינים שרכשו את יצירתם ונותן לרוכשי היצירות גם את פרטי הקשר האישיים של האמן (מותנה בהסכמה הדדית מראש). בזכות תיווך זה,
רבים מהאמנים מוכרים יצירות נוספות בכסף מלא- בדיוק כפי שאתה תוכל להעיד על כך.
אין בכוונת הוועד למלחמה באיידס להכנס לשום התנצחות שכל מטרתה עד כה הייתה להפעיל לחץ על גורמים שונים שאתה רואה בהם את אויביך. תערוכת האמנות הישראלית של הוועד היא מסורת מפוארת שקשרה את היצירה המקורית בנתינה מהלב. כל ניסיון לשוות למיזם זה תדמית נצלנית עושה לנו עוול גדול ומכתים את שמו הטוב של הארגון. 3 שנים בלבד לאחר שקיבלנו את אות הנשיא למתנדב, זכינו החודש במגן שר הבריאות לארגון התנדבותי מצטיין לשנת 2009. בזכות תרומתם הנפלאה של האמנים והמתנדבים, אנו מבקשים להמשיך להיות הכתובת לכל אדם שזקוק לנו. לצערי, אלו לא מתמעטים.
להזכירך, תערוכת האמנות הישראלית למען הוועד, מאפשרת את המשך קיומנו.
בשם מאות האמנים והמתנדבים שתורמים לנו מדי שנה, בשם אלפי האנשים שחיים עם HIV/איידס בישראל ומאות אלפי הצעירים שאת הדבקתם ניתן עוד למנוע, אני קורא לך לחדול ממסע הצלב נגד התערוכה של הוועד ולנהל את המאבק הצודק למען זכויות האמנים, באופן שיכבד את כל הצדדים.
מאחר ובחרת להציג את כל התכתובת הקשורה לעניין הנדון באתר האיגוד, אבקש שלא תחרוג ממנהגך ותעלה לאתר גם את תגובתי. אני מאמין בשקיפות מלאה אך חושב שהדרך שבה בחרת להתנהל אינה מקדמת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של החברים באיגוד ופוגעת בוועד. אינני יודע אם הקריאה במכתב זה תשנה את דעות המתנגדים אך אני משוכנע שזה ייתן לכולם זווית ראייה נוספת על הדברים.
בברכה,
יונתן קרני, מנכ”ל
הוועד למלחמה באיידס
העתק:
גב’ ורדה גבעולי – גזברית – איגוד האמנים הפלסטיים
עו”ד גיא אבידן, יועץ משפטי של האיגוד
מר רני רהב, יו”ר רן רהב תקשורת ויחסי ציבור
כל הכבוד לאיגוד האומנים.
ישר כוח
לאיתן שלומות
בענייני כספים בעלי ההון יהיו תמיד מתוכמים מאשר אמנים.
לכן צריך להשיג יועץ שהוא לפחות כלכלן ושוחר אמנות אמיתי, כדי להתמודד במערכה זו.
כשיש כנס של ציניקאים רן רהב הוא יושב הראש.
אתם צריך לדבר ביזנס. לכן צריך כלכלן כיועץ.
אין לזה הגיון שאמנים יתרמו יצירות,
ההגיון לרעיון של ” תרומה “, צריך להגיע מגורם שיש לו מספיק רזרבות לתרום,
והואתורם בנידבותו אחוז מסוים מרווח ממשכרותו ומהעודפים שלו ,
רוב האמנים בארץ אינם יוכלים להתפרנס מאמנותם ,
ועובדים בעבודות שונות בכדי גם לממן את ההוצאות שלהם כאמנים .
ההגיון המעוות שהם יחלקו תרומות הוא אבסורד ושלילי ולא מקובל והגיוני.
העיוות ברעיון שבנק בישראל שרואה לנכון לבקש מאמנים תרומות ,
הוא האבסורד וזאת המראה שעומדת מולנו ומוכיחה אותנו כחברה חולה.
תפיקדם של האמנים להיות הראי לחברה בה אנו חיים.
מי אמן שתורם תרומה דרך יצירתיו הוא פוגע בנו האמנים ותורם את תרומתו
לעיוות ולהיותנו חברה חולה.
עמילי גלבמן
א.נ. ג.נ. לעניות מצבי ודעתי הבנק זוכה להנות מחשבון לקוחותיו ומפרנס מיליונרית עתירת נכסים ומנהלים שמשכורתם מרקיעת שחקים למנ לו די לו בכך?
הלוואי שהייתי מצליח להבין את הבנק (ואת יחצ”נו).
אם יסתכלו על המודל המוצע על ידי האגוד, ויקחו בחשבון את הצלחת “צבע טרי” בשנים האחרונות, ויוסיפו ארגון נכון, ישנו סיכוי טוב שכמות ההכנסות למען המלחמה במחלה + כיסוי ההוצאות שלהם יהיו גדולות יותר.
רק בשורות טובות
עדן
זו הסיבה שלשמה אני משלמת דמי חבר לאגוד! יישר כוח!
הגיע הזמן שמעמדו של האמן (הפלאסטי) בארץ לא יהיה הפקר!
הבנקים במיוחד רגילים רק לקחת כסף ולעולם לא לתת וכך גם במקרה הזה…
לא יכול להיות קשר בין בנק לבין אמן אני מוכן לתרום כפי שתרמתי בעבר דרך גלריה סאצי בלונדון פרסים ישר לביה”ח בילינסון.תיווך של בנק נראה לא נכון בעיניי
כל הכבוד אמנים יקרים. אל תרפו ואל תוותרו. אתם צודקים.
שמחתי לשמוע על היוזמה לפנות לבנק הפועלים ולנסות ולשנות את אופן חלוקת ההכנסות מן האירוע.
אני עצמי הוזמנתי בעבר לתרום עבודות לאירוע ההתרמה, אך נמנעתי לעשות כן, היות ואני בלאו הכי תורם עבודות עבור מטרות נוספות וקצרה ידי מלתת בכמות הזאת. אני עצמי הבעתי טרוניה בנושא באוזני ידידים, אולם מודה כי לא הייתה בי היוזמה לקום ולעשות מעשה כפי שעושה האיגוד.
ישנו עיוות בכך שאמנים עניים מרודים נדרשים לתרום מפרי עבודותיהם. הבנק מרוויח פירסום חיובי. הלקוחות מקבלים יצירת אמנות בתמורה לכספם. היחידים שנותרים קרחים מכאן ומכאן הם האמנים. בהחלט הגיע הזמן לשנות את האופן בו דברים מתבצעים, ואז אשמח גם אני להשתתף.
עצוב שכך הדברים מתנהלים 🙁 אולם לא ממש מפתיע…
להלן קטע שכתב אדם ברוך ז”ל במדורו שישי, בינואר 2007, בעניין עושק של עובדי קבלן.
אני מזמינה אתכם לקרוא את הקטע, ולהחליף עובדי קבלן = באמנים, שוכרים = בדירקטוריון בנק הפועלים, וקבלן = במי אם לא ברני רהב.
(למטה תמצאו את הקטע כפי שאני “תרגמתי” אותו)
יישר כוח, מורן שוב
…
גם המעסיק בפועל (עושק)
עושק עובדי הקבלן עומד אולי להירגע מעט. חבר הכנסת דב חנין (חד”ש) מציע שהעסקתם מתחת לתנאי המינימום תהיה אסורה (עבירה) גם על מי ששוכר אותם בפועל לעבודה (אני, אתה, לסייד את הבית, לשמור על העסק), ולא רק על הקבלן (חברת כוח אדם) שמשכיר אותם בתנאים נצלניים. ומעכשיו, או ממחר, כשההצעה של חנין תתקבל כחוק, לא נוכל עוד להעמיד פנים שאנחנו בסדר כי שילמנו לעובדי הקבלן “כמה שהקבלן אמר לנו”. אנחנו ,לא בסדר. ידענו שהעובדים מקופחים מתנאים סוציאליים משכר מינימום. שילמנו ביודעין מתחת למינימום. הרווחנו מניצול הזולת. מיהו הזולת הזה? הוא אינו יצור שקוף. הוא אפילו לא רומני, לא זר, הוא אפילו לא ערבי, הוא ישראלי. הוא אפילו יהודי. הוא אנחנו. הוא, למשל, המאבטח שאתה רואה במוסדות ציבור או בפתח מסעדה. הוא, כלומר מה שקורה לו, כלומר מה שעשינו לו ביודעין, נקרא בשפת מדעי החברה “קולוניאליזם פנימי”: כשנגמרים לך העובדים הזרים הזולים, אתה מפעיל קולוניאליזם גס על בני עמך ומוצא לכך הצדקות מזובלות מתחום הפילוסופיה של הכלכלה האגרסיבית. ואנחנו, אני ואתה, בעצם סתם אנשים בינוניים שנתנו יד לעשוק פועלים, יצרנו כאן אקלים משחית. חברה שניזונה מעושק פועלים – תתנוון.
אדם ברוך, שישי, מעריב 12.1.2007
…
ולהלן הפראפרזה:
ב-2007 הציע חבר הכנסת דב חנין, שהעסקת עובדי קבלן (אמנים) מתחת לתנאי מינימום תהיה אסורה ותיחשב עבירה גם על מי ששוכר אותם בפועל (בנק הפועלים) לעבודה, ולא רק על הקבלן (רני רהב), שמשכיר אותם בתנאים נצלניים.
וברגע שההצעה של חנין תתקבל כחוק, השוכרים (בנק הפועלים) לא יוכלו להעמיד פנים שהם בסדר כי שילמו לעובדי הקבלן (לא שילמו לאמנים) כמה שהקבלן (רני רהב) אמר לנו (כלומר נאדה 0)”. (הדירקטוריון של הפועלים) יודע שהעובדים (האמנים) מקופחים, והוא מרוויח מניצול הזולת.
ומיהו הזולת הזה? הוא אפילו לא עובד קבלן אנונימי שקוף, הוא ישראלי. הוא אנחנו. אמנים ישראלים בעלי שם.
ומה שאנשי בנק הפועלים ומי שנותן להם יד עושים לנו ביודעין, נקרא בשפת מדעי החברה “קולוניאליזם פנימי”. הם יוצרים אקלים משחית. חברה שניזונה מעושק פועלים (אמנים) – תתנוון.
כאמנית ותיקה נתבקשתי לא מעט פעמים לתרום, ואכן כך עשיתי צברתי ערמת ניירות של תודות.
אין לי צורך בניירת תודות
אמנים חייבים להתפרנס ב כ ב ו ד. משמעו לקבל שכר מלא עבור עבודתם ולא אחוזים
ולכן יתרום כל אמן למי שמתאים לו ,ולא לבנקים שעושקים אותנו קבוצתית
האם הבנק באמת מממן את ההפקה הזאת או שההפקה היקרה מכוסה ע”י ההכנסות ממכירת יצירות האמנות שאנחנו תורמים? האם הבנק בעצם נותן רק את הבנין בסוף השבוע, כשבמילא אין פעילות? וזהו? מי אמר מיליון ולא קיבל?
מגבה כל פעולה שיגבש איגוד האמנים
הגיע הזמן לאיגוד מיליטנטי שידאג לאמנים
איתן, כל הכבוד לך ולועד כולו
ניסוח נוקב ועדיין לא מתלהם
לא ציפיתי לקבל כל כך מהר תמורה בעד האגרה…
כל הכבוד על ההתעוררות בנושא המכירה בבנק הפועלים. לאורך השנים ביקשתי שוב ושוב מהמארגנים שיתנו לפחות 30% לאמנים. בכל שנה היה תירוץ אחר.
הודעתי להם, לפני שנתיים, שלא אשתתף אם המדיניות לא תשתנה ובשנתיים האחרונות אני אכן לא משתתפת בקרקס הזה שמנצל את האמנים בחוסר הגינות מוחלט.
אם כל האמנים יסרבו לשתף פעולה עם הניצול הזה, המדיניות תשתנה.
כבעלת חשבון בבנק הפועלים שנים רבות וכאמנית אני פונה להנהלת בנק הפועלים לקבל את ההצעה של האיגוד המקצועי שלנו ולנהוג על פיה כי רק כך , בצורה הוגנת וצודקת תזכו ליחסי ציבור טובים ולהערכה. בברכה ישראלה הרגיל
כל הכבוד לאיגוד המתעורר והפועל! המשיכו כך! ישנה התעוררות בקרב האמנים לגבי עיוותים וניצול בעולם האמנות. כל הכבוד לכם!
רק שאלה קטנה לי, ממודל של 35 -50 % לאמן, איך הסכמתם למודל של 17 % ???? חצי חצי ממכירות של מעל לסכום כל כך גבוה???
השורה התחתונה היא שלעשות אמנות עולה כסף ולעתים קרובות הרבה מאוד כסף, לכן מודל של אחוז נמוך או חצי חצי ממכירות של מעל לסכום מסוים, הוא מעוות גם כן!
אנחנו לא יוצאים קירחים אך קרקפתנו עדיין לא מלאות שיער שופע…
לצערי. בכל אופן, המשיכו בעבודתכם החשובה,המוערכת, המעוררת והמתקנת לגבי מעמדי האמן בישראל (החולה).
תודה לוועד האמנים. היגיע הזמן !
כבוד או ניצול? בפירוש ניצול, אפילו למטרה חשובה כמו המלחמה באיידס. יש מטרות רבות לשפר חוליות חלשות בחברה,חוליה כזאת היא גם מעמד האמן . היגיע הזמן שנוכל לקבל תגמול על היצירה , ולא רק בקשות לתרומה ומכתבי תודה …..
בנקים נצלנים – נמאסתם . אומנות היא לא תחביב – אמנות -מקצוע .