שיחה קצרה על פרויקט ״האוצר״, על אמנות ואקולוגיה, ועל התכניות הגדולות לעתיד עם ד״ר שחר פרדי כסלו, יו״ר האיגוד, ורויטל בן-אשר פרץ, שמובילה את הפרויקט מטעם העירייה.
בשבוע שעבר התקיימה חלוקת החומרים האחרונה של האוצר לשנת 2022. ניצלנו את אירוע החלוקה החגיגי כדי לשמוע על הפרויקט ועל התכניות להמשך עם ד״ר שחר פרדי כסלו, יו״ר האיגוד, ועם רויטל בן-אשר פרץ, יועצת ראש העירייה לאמנות, שמובילה את הפרויקט מטעם העירייה.
הי, אתם יכולים לספר בכמה מילים מה זה בעצם ״האוצר״?
רויטל: האוצר הוא פרויקט אקולוגי ויצירתי, ראשון מסוגו בישראל, שממחזר את השאריות של מוזיאונים, מוסדות תרבות וחינוך, מחלקות העירייה, וחנויות ברחבי העיר ומנגיש אותם לאמנים כחומרים מעולים ונוחים לעבודה. הרעיון הוא להציל אוצרות שנזרקים לפח מדי שבוע, למזער את כמויות הפסולת בעיר, ולהנגיש לאמנים ואמניות חומרים מעולים וזולים שיעזרו להם להמשיך ליצור בתל אביב-יפו.
פרדי: אמנים הם סוג של חיפושיות זבל. אנחנו אוהבים לפשפש ולתחח, להשתמש במה שאחרים זורקים. עבורנו אין כמעט דבר כזה “זבל”: הכל יכול להתגלות כאוצר. אנחנו חושבים על האוצר כמיזם של שימוש חוזר ויעיל יותר בדברים – מחסן של זבל-טוב לאמנים ואמניות. השנה חסכנו לעיר באמצעות האוצר יותר מ-12 טון של זבל. זבל שהפך לאמנות והוצג בתערוכות, במופעים, בפסטיבלים.
איך נולד הרעיון של האוצר?
פרדי: לפני כמה שנים הצגתי תערוכה במוזיאון תל אביב. גיליתי שבמחסני המוזיאונים נשארים המון חומרים מעולים אחרי פירוק תערוכות – מסגרות, פדסטלים, מתקני תצוגה שונים, מה שלא תרצה. והכל הולך לפח. מאוד לא יעיל ומאוד לא אקולוגי. שאלתי את הנהלת המוזיאון אם הם מוכנים להירתם לפרויקט שיעביר את כל החומרים האלה לאמנים ואמניות במקום לאשפה. הנהלת המוזיאון נרתמה, והאמנית נטלי אילון ריכזה את שלב ההקמה מטעם האיגוד. בשלב הראשון קיבלנו מהעירייה מחסן קטנטן בנחלת בנימין.
רויטל: שמעתי שמועה על פרויקט אקולוגי ויצירתי של האיגוד, והגעתי לרחרח. מצאתי אותם יושבים באיזה חדרון קטנטן של ארבעה מטר על ארבעה מטר בנחלת בנימין. הבנתי שם שני דברים – האחד, שזה מסוג הפרויקטים שלא ברור איך לא חשבו עליהם קודם. גם אקולוגי וחשוב, גם תומך בתרבות, גם מוריד את יוקר המחייה. מסוג המקרים האלה שבהם באמת כולם מרוויחים. דבר שני, שצריך מקום יותר גדול ומהר.
לקחתי את הפרויקט אל יו״ר הרשות לאיכות הסביבה, ואחר כך אל מנכ״ל העירייה וראש העיר – כולם התלהבו ורצו לתמוך. בשלב הבא חיפשנו מקום והעברנו את האוצר ללוקיישן שצמוד למחסני העירייה, כדי שנוכל לאסוף ציוד עודף לא רק מהמוזיאון, אלא גם מבתי ספר, מגינות ציבוריות, מכל מחלקות העירייה. בחלוקה הראשונה, למשל, חילקנו תיבות דואר ושילוט רחובות שנאספו מכל העיר – המחסן התרוקן תוך רגע. זו הייתה הצלחה גדולה, אבל מיד אחרי החלוקה ההיא החלו הסגרים הראשונים של הקורונה, אז נאלצנו לסגור לכמה חודשים. גם בזמן הסגרים המשכנו לעבוד – קירינו את המחסן באוהל של 200 מטר מרובע (שהבאנו מאיטליה באוניה!), מידפנו את האוהל, בֿנינו מערך הסעות, וחיכינו שאפשר יהיה לפתוח שוב.
למה הכניסה לאוצר היא בתשלום?
פרדי: האוצר, כרגע, הוא פרויקט שעולה הרבה יותר כסף מאשר הוא מכניס. ההובלות של החומרים מאוד יקרות, זו אופרציה שלמה – יש לנו שני עובדים, האמנים תאיר אוריה ואיליה קגן, שעסוקים כל הזמן בליצור קשר עם מוסדות ועסקים פרטיים, לבחור ולמיין דברים, לארגן, לקבוע הובלות. זה פרויקט חשוב כל כך מבחינה סביבתית ומבחינת התמיכה ביצירה בעיר, שאנחנו משקיעים בו ככל יכולתנו. לשמחתנו, השותפות עם העירייה ועם הרשות לאיכות הסביבה מאפשרת לנו לקיים אותו. דמי הכניסה הסמליים עוזרים לנו להפעיל את הפרויקט.
רויטל: הם גם משמשים כדמי רצינות. יש ביקוש גדול מאוד להשתתפות בחלוקות, ואנחנו רוצים להבטיח שאנשים שנרשמו לא יתפסו סתם מקום של מישהו. זה עובד.
מה החזון שלכם להמשך הפרויקט?
רויטל: אני שמחה לבשר שאחרי השנה הזו, שבה האוצר התייצב והוכיח את עצמו כפרויקט נחוץ ונהדר, מנכ״ל העירייה נענה לבקשתי והכפיל את תקציב הפרויקט לשנה הבאה. הפרויקט גם הופץ לכל מחלקות העירייה ולכל העסקים והתושבים באמצעות אתר העירייה ובדיגיתל. החזון שלי הוא שהאוצר יעזור לכל המוסדות והעסקים הפרטיים בעיר למחזר חומרים בצורה יצירתית, שגם תומכת בתרבות המקומית. שבכל יום תהיה לנו הובלה של חומרים מיותרים ממקום כלשהו בעיר למחסן האוצר, ושבכל שבוע יתקיים יום חלוקה שיעביר את החומרים האלה לאמנים ואמניות ויעזור להם ליצור בעיר הזו.
פרדי: אני יכול לספר שהיו כבר גישושים מעיריות חיפה וירושלים, ושאנחנו מאוד נשמח להרחיב את הפרויקט לערים נוספות. אנחנו חושבים שהאוצר יכול להציע בסופו של דבר מודל רחב מאוד לשימוש נכון ואקולוגי יותר בדברים, במקום לזרוק חומרים קיימים ולקנות חדש ללא צורך. גם עבור אנשים שאינם אמנים. המטרה היא שהאוצר, בסופו של דבר, יהיה פתוח לכולם. אמנים פשוט מתאימים להוביל פרויקט כזה (ולהנות בו מזכות ראשונים, כמובן), כי אנחנו אוהבים לנבור ולגלות אוצרות ולהשתמש שוב בחפצים קיימים. הפנטזיה שלי היא שכמו הטנדר הזה שנוסע תמיד לפני משאיות הזבל בתל אביב ואוסף חפצים כבדים מדי, יהיה בקרוב גם טנדר-אמנות שאוסף זבל עבור אמנים.
אם מנהל של מוסד עירוני, או של עסק פרטי, קורא את הראיון הזה ורוצה לתרום חומרים לאוצר, איך הוא עושה את זה?
אם יש לכם במחסן פלטות עצים, ריהוט, ברזלים, ארט, צעצועים, ציוד משרדי, טקסטיל או כל חומר שאתם לא צריכים ועשוי לעניין אמנים ואמניות, אתם מוזמנים להשאיר לנו פרטים באתר האוצר. אנחנו נחזור אליכם בזריזות לתיאום הובלה על חשבוננו במועד שנוח לכם.