שיחה עם תמר הורביץ ליבנה, אמנית ואוצרת המתארחת ברזידנסי לאמנים מפונים ביפו העתיקה
בתחילת החודש החלה ביפו העתיקה תכנית הרזידנסי החירומית לאמנים מהצפון והדרום שיזם האיגוד ביחד עם JAR והחברה לפיתוח יפו העתיקה. התכנית נמשכת שלושה חודשים, ומספקת לעשרה אמנים מפונים מגורים וסטודיו ביפו העתיקה, ליווי אוצרותי, מפגשים וסדנאות מקצועיות. האוצרת סאלי הפטל נווה מלווה את האמנים האורחים מטעם האיגוד, כאשר את הרזידנסי מנהלים מטעם JAR סהר עזימי ופז גלינסקי. אנו מודים לקרן פלומס לאמנות, גלריה שלוש ולעיריית ת״א-יפו על התמיכה הנדיבה לקיום הרזידנסי. משתתפי התכנית: ברית אינשטיין, רן אלימלך, נדין בר נוי, תמר הורביץ ליבנה, אנואר ז’ור, זהבה מסר, לימור צרפתי מקס, יערה רבינוביץ’, טלי ריבואי, ירון שטיינברג.
לרגל תחילת התכנית, שוחחנו עם האמנית והאוצרת תמר הורביץ ליבנה מקיבוץ כברי, שמתארחת ברזידנסי, על מצבם של אמני הצפון כעת.
הי תמר, את יכולה לספר קצת על מצבך כרגע?
קיבוץ כברי נמצא במרחק כ-7 קילומטר מהגבול, וביקשו מאיתנו להתפנות בשבוע השני של המלחמה. חלק כבר חזרו מאז לקיבוץ, וחלק יצאו. הקיבוץ נמצא בשגרת מלחמה מתוחה. יש ימים עם המון בומים. בגלריה החיצונית גרו חיילים בתוך תערוכת זיכרון לחיילי יום כיפור 73.
מה קורה כרגע עם הגלריה השיתופית בכברי, שאת מנהלת?
הגלריה סגורה. חזרנו לעבוד בתחילת נובמבר, אחרי חודש שבו התעסקתי בעיקר בלקלוט את הילדים שלי בבתי ספר בשפיים ובגעש. עשינו שיחה עם כל האמנים של הגלריה השיתופית וחשבנו איך נוכל להפעיל את הגלריה בלי גלריה. כתבתי ניוזלטר ובו ציינתי שאנחנו מעוניינים להמשיך לפעול ומחפשים חלל מארח. קיבלתי לא מעט פניות נדיבות ובחרנו להענות להזמנה של מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע. הצגנו שם תערוכה שנמשכה חודש, וכל אמן הציג עבודה שמייצגת אותו. יחד הצגנו תעודת זהות של הרעיון של הגלריה השיתופית היהודית ערבית שלנו. את התערוכה אצרתי יחד עם שיר מלר ימגוצ’י. התערוכה הזו הייתה חשובה לנו כי הרגשתי שהאמנים חברי הגלריה הערבים היו תחת מתקפה ורציתי להושיט להם יד, להגיד להם שאני מאמינה בהם וביחסים שלנו. יש לנו בגלריה אמנים מחיפה, מכפר מזרע, דלית אל כרמל, ירכא, כברי, משגב, כפר מכר וכפר ורדים. זו הייתה הצהרת כוונות שאנחנו ממשיכים לעבוד אפילו שאין לנו בית. היה חשוב גם לתת לאנשים קצת הפוגה. כרגע עוד אסור לי לפתוח את הגלריה מבחינה בטיחותית ואנחנו חושבים מה לעשות הלאה. היינו אמורים לפתוח תערוכה גדולה של האמנים הוותיקים מכברי – אורי רייזמן ויחיאל שמי, לכבוד מאה שנים להולדתם. אולי זה יקרה באביב.
התארחנו במוזיאון וילפריד הזורע לתערוכה שנמשכה חודש, ובה כל אמן של הגלריה הציג כמה עבודות. התערוכה הזו הייתה חשובה לנו כי הרגשתי שהאמנים חברי הגלריה הערבים היו תחת מתקפה ורציתי להושיט להם יד, להגיד להם שאני מאמינה בהם וביחסים שלנו. כרגע עוד אסור לי לפתוח את הגלריה מבחינה בטיחותית ואנחנו חושבים מה לעשות הלאה.
ואיך מסתדרים כרגע מבחינה כלכלית?
אני באופן אישי עבדתי עד לפני המלחמה גם כמאמנת כדורעף, ושם הוציאו אותי לחלת כי אימנתי בכל הישובים המפונים. כעובדת שכירה אני לא זכאית על פי חוקי המדינה לקבל את תשלומי החל”ת מהעבודה השנייה שלי וזו פגיעה כלכלית משמעותית. לגבי הגלריה אני דואגת שייעצרו את התמיכות של משרד התרבות. אנחנו עובדים עם תקציבים קטנים, והתקציב הזה ממנהל תרבות הוא החמצן שלנו, יחד עם התמיכה מהקיבוץ. חוסר היציבות קשה לנו כי ממשלות מתחלפות כל הזמן, תקציבים משתחררים בחודש האחרון של השנה, ואני חוששת מהרגע שבו יגידו יש מלחמה, אז אין כסף לגלריות. בינתים קיבלנו הודעה על קיצוץ של 8%, ואני מקווה שיחריגו ממנו גופי תרבות סמוכיי גבול שנפגעים גם כך מהמלחמה, או יותר נכון מנסים להתקיים בתוכה.
הדאגה הגדולה שלי היא שייעצרו את התמיכות של משרד התרבות. התקציב ממנהל תרבות הוא החמצן שלנו, יחד עם התמיכה מהקיבוץ. אני חוששת מהרגע שבו יגידו יש מלחמה, אין כסף לגלריות.״
את יכולה לספר קצת על החוויה שלך ברזידנסי עד עכשיו?
קודם כל אני רוצה להגיד שאני מרגישה הכרת תודה גדולה ל-JAR ולאיגוד ולכל מי שאיפשר את ההזדמנות הזו. אני באופן אישי כרגע גרה עם כל המשפחה בחדר קטן, בלי הסטודיו שלי, כך שהרזידנסי הזה פשוט מאפשר לי להמשיך לעבוד כאמנית. זה דבר נפלא. כרגע גרות ברזידנסי 6 אמניות, ויש גם אמנים שלא גרים בדירה ביפו העתיקה, אבל באים לעבוד כמה פעמים בשבוע. הליווי שאנחנו מקבלים מסאלי וסהר ופז הוא נהדר. יש לנו פגישות אישיות עם סאלי, וכל מיני מפגשי לימוד. אתמול למשל היה שיעור על הצהרת אמן. איך להכין קול קורא. בימי רביעי אנחנו עושים סיורי גלריות. אלו דברים שבימים רגילים אני צריכה לנסוע עבורם שעתיים וחצי מכברי, ובזכות הרזידנסי זה פתאום נגיש ונוח. וזה גם טוב שיש לנו דרך כרגע להיות עסוקים. אני מרגישה שאפילו אני שאני אוצרת ואמנית בעלת נסיון אני נחשפת להמון דברים חדשים. יש לי עכשיו שלושה חודשים ביפו, ואני בטוחה שבסוף יצאו מכל התקופה הזו גם דברים טובים בשבילי – כאמנית וכאוצרת.
הרזידנסי הזה מאפשר להמשיך לעבוד כאמנית. זה דבר נפלא. כרגע גרות ברזידנסי 7 אמניות, ויש גם אמנים שלא גרים בדירה ביפו העתיקה, אבל באים לעבוד כמה פעמים בשבוע. הליווי שאנחנו מקבלים מסאלי וסהר הוא נהדר. אני בטוחה שבסוף יצאו מכל התקופה הזו גם דברים טובים.
