בסדנת טקסטורה נגלה את תכונותיו החומריות של הטקסט, ונתנסה בטכניקות שונות לעבודה עם חומרי גלם טקסטואליים. נקודת המוצא של הסדנה היא שטקסט הוא חומר ככל החומרים. חומר שאפשר לחשוב עליו בשורה אחת עם עץ, שיש, גבס, צבע, מתכת וכדומה. כמותם, יש לו מאפיינים ואופני עבודה שכדאי להכיר על מנת לעבוד אתו באפקטיביות ולשלב אותו עם חומרים נוספים. הסדנה תכלול מבואות, דיון ביצירות והתנסות מעשית בטכניקות נבחרות.
נעבוד עם מילים בודדות ועם גופי טקסט גדולים, נכתוב תחת אילוצים ברוח ה”אוליפו”, ונחקור את האילוץ כמודוס יצירתי ואמצעי למחקר חומרי. נכתוב שירת מחיקה ושירת רדי-מייד, ונגלה מה אפשר לקחת מן הידע שנצבר בעולמות הטקסטואליים לתוך עולם האמנות החזותית. במהלך הסדנה נקדיש תשומת לב מיוחדת לנקודות החיבור בין פרקטיקות טקסטואליות לבין הפרקטיקות המוכרות של האמנות החזותית. נבחן את האפשרויות החדשות ששילובים כאלה יכולים לפתוח ונתנסה באופנים השונים של שילוב טקסט באופני הפעולה של המשתתפים בסדנה.
למי זה מתאים? הסדנה מתאימה לאמנים שיש להם עניין בעבודה עם טקסט (בין אם כבר התנסו בעבודה כזו ובין אם מעולם לא כתבו), לאמנים שרוצים להרחיב את ארגז הכלים והחומרים שברשותם, ולאלו שסקרנים לשלב טקסט בפרקטיקה שלהם.
סילבוס
מפגש ראשון: מיקרו-טקסט.
נבחן את התכונות החומריות של יחידת המשמעות הקטנה ביותר, המילה הבודדת: צליל, צורה, גודל, פרישה מרחבית ותכונות נוספות. נכיר דוגמאות ליצירות טקסטואליות וחזותיות המתבססות על כמויות מינימליות של טקסט, ונתנסה בעבודה עם ההיבטים החומריים של מילה או מילים בודדות.
מפגש שני: מאקרו-טקסט.
נדלג לקצה השני של הסקאלה ונעסוק בעבודה עם כמויות גדולות של טקסט. נדבר על מקורות להשגת גופי-טקסט גדולים, כלים לעיבוד שלהם ופלטפורמות תצוגה. נחשוב על התכונות החומריות של טקסט שבאות לידי ביטוי בעבודה עם כמויות גדולות של טקסט ונסקור עבודות משמעותיות בתחום.
מפגש שלישי: פרוצדורות ואילוצים.
פרוצדורות ואילוצים הם ענף מפותח מאוד בעבודה עם טקסט, הרבה הודות לעבודתה של קבוצת האוליפו בששים השנים האחרונות והמשוררים הקונספטואליים האמריקאיים מסוך המאה הקודמת ואילך. נדבר על אילוצים ופרוצדורות כמודוס יצירתי וכאמצעי למחקר חומרי. נשאל מה אפשר לקחת מן הידע שנצבר בעולמות הטקסטואליים לתוך עולם האמנות החזותית ונתנסה בהפעלה של מספר אילוצים ופרוצדורות.
מפגש רביעי: מחיקה ורדי-מייד.
שירת מחיקה ושירת רדי-מייד הן אולי הפרקטיקות הטקסטואלית הקרובות ביותר לאמנות החזותית. הראשונה מבחינת הנראות של התוצרים שלה והשניה מבחינת מהותה של הפעולה. מתוך נקודת המוצא הזו נעיין מקרוב בצמד סוגי השירה האלה ונראה מה ניתן לגזור מהן על מקבילותיהן באמנות החזותית.