בשבועות האחרונים פעלנו, לצד איגודי יוצרים ומוסדות תרבות נוספים, במאבק משותף נגד הצעת החוק “נאמנות בתרבות” אותה יזמה שרת התרבות המכהנת, הגב’ מירי רגב.
איגוד האמנים הפלסטיים רואה בהצעת חוק זו יוזמה מדכאת ומצנזרת שמעניקה סמכות עודפת לשרי התרבות, בהוווה ולעתיד, ומאפשרת להם להתערב בתכנים אמנותיים, במקום להעניק את הסמכות הזו לגורמים המקצועיים: מדורי האמנות המייעצים והמסייעים למשרד, מנהלי המוסדות, מנהלים אמנותיים, אוצרים.
טיעון נפוץ בעד הצעת החוק מדבר בזכות הצורך של המדינה להגן על עצמה בפני הסתה, קריאה לאלימות והתנגדות לקיומה. למדינה יש שלל כלים אחרים בחוק המאפשרים לה לפעול נגד מקרים חמורים כאלה, שכל אזרח שומר חוק מתנגד להם.
הבעיה המרכזית היא שהגדרת החוק ״נאמנות בתרבות״ עמומה למדי, כך שהיא מאפשרת לשרי התרבות לכלול ביטויי אמנות שונים, שאינם מוצאים חן בעיני השר או השרה מבחינה פוליטית, בתוך ההגדרה הרחבה והמופשטת של “פגיעה בישראל הדימוקרטית והיהודית” או ״פגיעה בסמל המדינה״, כולל פסילת עירום (אפשר לדמיין את תולדות האמנות ללא עירום?), ביטויי אהבה וארוטיקה, עבודות אשר עוסקות בכנסת או בפוליטיקאים ועוד ועוד. היא תאפשר לשרי התרבות לסגור בהנף יד מוסדות אמנות ותיקים, עתירי הישגים ופעילות קהילתית וחינוכית.
לאחר שורה של מהלכים שביצענו במסגרת מאבק איגודי וארגוני היוצרים ומוסדות התרבות בהצעת החוק – הפגנות, עצומות, ופניות אישיות לח”כים ופגישות עמם – הצבעה על הצעת החוק נדחתה, אך היא עדיין נמצאת על שולחן הכנסת. אנחנו נמשיך לפעול לביטולה.
עקבו אחרינו בפייסבוק ובעידכונים במייל למידע נוסף.
(איור: שושקה אנגלמאייר)