״המציאות די מחטיפה לנו לאחרונה, אבל אנחנו מנסים להוביל אותה ולא להיות מובלים״

הי פרדי, לאור כל הפגיעות בתחום שלנו בחודשים האחרונים, איך ממשיכים לעבוד באיגוד ומה התכניות לשנה הקרובה?

המציאות די מחטיפה לנו בחודשים האחרונים, אבל אנחנו מנסים להוביל אותה ולא להיות מובלים. הפרויקט המרכזי שלנו, כפי שחברי האיגוד בטח יודעים, עוסק באמנות במרחב הציבורי, ובמאמצים לייבא לישראל את חוק האחוז-לאמנות. עשינו המון עבודה על זה בשנה החולפת – רתמנו שותפים חשובים במרכז השלטון המקומי ובכנסת, ניסחנו טיוטה ראשונה של הצעת חוק מקיפה והפקנו שני מחקרים חדשים בנושא שילוב אמנות במרחבים ציבוריים. השנה נשלים את הצעת החוק ונתחיל לקדם אותה בכנסת. במקביל גם נקים פורום עבודה עם מנהלי תרבות ברשויות המקומיות. אני אופטימי.

פרסי משרד התרבות של השנה בוטלו, ושר התרבות הכריז שגם הפרסים לשנה הבאה בספק. מה אתם עושים בעניין?

אנחנו כמובן נגד ביטול הפרסים – אבל כל הסיפור הזה נראה לי באופן אישי כמו ספין פוליטי. בפועל, אני חושב שהיתה אי-בהירות תקציבית גדולה בסוף 2025, ומשרד התרבות לא ממש ידע איך להתמודד איתה. ניסינו להרים את הדגל ולדבר עם הגורמים המקצועיים במשרד כבר באוקטובר, אבל לא מצאנו אוזן קשבת. הרושם שקיבלנו היה שהם משהים את הפרסים השנה נקודתית, בצל המלחמה וחוסר-הודאות הכלכלית. זה היה משהו רוחבי, שלא קשור לאמנות ספציפית. הבנו שבמצב הזה אין הרבה מה לעשות, ושעדיף להתמקד בלהבטיח שהפרסים באמת חוזרים בשנה הבאה. מה שקרה עכשיו הוא שבאיחור ניכר התעוררה מהומה תקשורתית סביב זה, ואנחנו חושבים ששר התרבות ראה כי טוב, והודיע לבוחריו שהוא עצר את הפרסים כי כל הזוכים הם ״השמאל״. עובדתית זה כמובן לא נכון, אבל אני חושב שמנסים לייצר כאן בדיעבד הסבר פוליטי לסיבוך תקציבי נקודתי. אם הפרסים באמת היו מבוטלים משיקולים פוליטיים לפני כמה חודשים, זה היה נעשה בקול תרועה ובהתרסה, לא בהיחבא. 

אז מה זה אומר לגבי השנה הבאה?

אני חושב שהפרסים לא באמת יבוטלו. אנחנו שותפים במאמצים שיתופיים של כל איגודי היוצרים לבטל את הביטול, ואני מעריך (בזהירות המתבקשת) שזה יישא פרי. אין למשרד התרבות באמת סיבה או אינטרס לבטל את הפרסים האלה. אבל אני גם חושב שזה לא צריך להיעשות במריבה ובזעקות שבר. עם הבחירות באופק, שר התרבות מנסה לריב עם ״השמאל״ כדי להרוויח נקודות פנימיות. כל מי שזועק שהלכה התרבות והלכה המדינה והכל אבוד, משחק לידיו. לדעתי אין בכך צורך, ועדיף לנסות להביא לפתרון המשבר בדיאלוג שקט מול הדרגים המקצועיים במשרד. כדאי גם לזכור שמשרד התרבות הוא לא רק שר התרבות, אלא מנגנון שלם שכולל גם את אנשי מקצוע וגם את אנשי המועצה לתרבות ואמנות. אני לא חושב צריך לומר נואש, ולקנות דרמה מהונדסת.

היה לפני חודש את הבלאגן של ביטול תקציבי איגודי היוצרים. עד כמה האיגוד שלנו נפגש מזה?

זו צרה נוספת, והיא לא עניין פעוט. בהנחיית שר התרבות, משרד התרבות הודיע כי בכוונתו לבטל כליל את התמיכה באיגודים מקצועיים. לא לגמרי ברור למה, אבל גם לא לגמרי ברור שיש קייס משפטי נגד זה. אנחנו מקווים שבדיאלוג – משפטי בחלקו, מקצועי בחלקו האחר – האיגודים יצליחו לבטל את הגזירה הזו. אבל כרגע, בלי תמיכת משרד התרבות, אנחנו במצב לא קל. כל עבודת ייצוב האיגוד, שנבנתה בעמל רב במשך שנים, עלולה להתערער.

מה האיגוד עושה בלי התקציב הזה?

למזלנו, בשנים האחרונות צמחנו, והאיגוד כבר אינו נשען רק על כספי המדינה. יש את דמי החבר: הם אמנם צנועים (אולי מדי), אבל אנחנו רבים, וככל שנרבה חברים כך נוכל יותר לשרוד גם אם תמיכת משרד התרבות תיעלם לצמיתות. זה זמן טוב לקרוא לכם להצטרף אלינו, אם עוד לא עשיתם את זה. 

יש גם את פרויקט האוצר, ואת שיתוף הפעולה האסטרטגי שלנו עם קרן פלומס סביב קידום מדיניות אמנות. ובחודשים האחרונים אנחנו גם בודקים אפשרות של הקמת מכון מחקר: מחקרים אנחנו מפיקים בכל מקרה, ויתכן שמכון מחקר כזה יוכל לשמש לנו משענת תקציבית נוספת ליום סגריר. נעדכן על כך בהמשך, כשהעניין יבשיל.

אתה יכול להסביר קצת מה אתה עושה באיגוד כיו״ר?

אני בעיקר מסתכל מלמעלה, מתווה כיווני מדיניות, ומלווה את הצוות העובד במימוש המזימות האסטרטגיות שלנו. אני יו”ר האיגוד כבר לא מעט שנים, אבל רק עכשיו הצלחנו באמת למקד את מאמצינו בסיבה שבגינה הצטרפתי לאיגוד מלכתחילה – הסדרת המערב הפרוע שהוא תחום האמנות הציבורית בישראל. אני נשאר בתפקיד בעיקר כדי לוודא שהעניין הזה ישאר בראש סדר העדיפויות עד הבשלתו. אני חושב שאם נצליח בזה, נוכל להביא תקציבים גדולים מאוד לאמנות, ונייצר כאן אופק פרנסה אמיתי לאמנים.

כדאי לחברים לדעת שאני עושה את זה בהתנדבות. עד שהצטרפתי לאיגוד, הוא נשען בעיקר על העבודה של ועד מתנדבים קטן. בעשר השנים האחרונות הצלחנו להתארגן מחדש, כך שרוב העבודה נעשית על ידי צוות עובדים קטן אך חרוץ – בשכר. לקח הרבה זמן להגיע לזה, אבל זה מבטיח שהעבודה עכשיו יציבה ולא תלויה בפרצי רצון טוב או זמן פנוי של חברי הועד, שנוטים להתעייף מהר. כעת יש אנשים שקמים מדי בוקר וניגשים לקדם את המטרות הציבוריות שהאיגוד הגדיר. כל בוקר. זה אולי נשמע טריוואלי, אבל נדמה לי שזו הפעם הראשונה בתולדות האמנות בישראל שיש דבר כזה. מכל ההישגים של האיגוד בשנים האחרונות, זה לדעתי ההישג החשוב ביותר.

עוד משהו לומר לחברים לסיום?

אני לא מנהיג איגודים אקטיביסט, לפחות לא במובן המסורתי. אני אוהב אסטרטגיה, מבטים רוחביים, שאלות של מדיניות, ופרויקטים בבישול ארוך. פעם היה לנו חבר ועד שהיה מציע להצית פסלים ציבוריים מכוערים שהוקמו בלי הליך מסודר, ועוד כל מיני מהלכים של ונדליזם למטרות טובות. אני, לעומתו, יותר אוהב אקסלים. אני בטוח שבגלל המיקוד שלנו בפרויקטים מסוימים יש דברים שעוברים לנו מתחת לראדר, זו הזדמנות לקרוא לחברי האיגוד: אם אתם רואים את הדברים אחרת, ורוצים להיות שותפים בניווט תגובת האיגוד לענייני השעה, אתם בהחלט מוזמנים לקחת חלק. מישהו הרי צריך לעשות את זה: אז למה לא את או אתה?

להצטרפות לאיגוד לחצו כאן.