המפנה הפרפורמטיבי בעולם האמנות משנה אט אט את חוזה היחסים בין המוסד לאמנים ומעורר שאלות חדשות וישנות על אודות שימור, שיח וחזון. מתוך המקרה הייחודי של תנועה ציבורית בהקשר של שימור עבודותיה במוזיאון תל אביב, נדבר על שימור אמנות וחשיבותו במצב חירום, מנקודת המבט של האמנית והמשמרת. נשוחח גם על מצב החירום כמקרה פרפורמטיבי, על האפשרויות שמציע לנו פרפורמנס כדי לחשוב על שימור ועל היחסים בין אמן למוזיאון, ועל שימור ערכי עולם האמנות מצב שבו אנחנו נמצאים. לבסוף, נבחן את העמדה הבלתי אפשרית, אך המכוננת, של אמנות ישראלית בתוך לימבו זה.
המלחמה הנוכחית היא אירוע גלובלי, אך כולנו כמובן מרגישים גם את הנפילה האדירה אל תוך המקומי. מאימת האלימות והעדר הפתרון לחיים כאן, דרך הפחד מאנטישמיות ברחבי העולם, ועד הפניית העורף של עולם האמנות הבינלאומי – מדובר בשוק רציני, רגע של התעוררות וספק אדיר באופן הפעולה. עולם האמנות בישראל נכנס לסדר חדש של משמעות, אך בצד כל אלו ניתן לחוש גם את ההתחממות הלוקאלית.
אנחנו מזמינים אמנים ויוצרים שזקוקים למרחב בו ניתן לחשוב, להתארגן, לבקר ולדמיין ביחד, לסדרה של ארבעה מפגשים. במהלך המפגשים נרתם להישרדות היחסים בין האדם למקום, או לכל הפחות למצוא איכשהו סיבה לחזור לפעול.
מספר המקומות מוגבל. ההרשמה כרוכה בדמי רצינות סמליים (שעוזרים לכסות את היין והסודה.)
