משרד התרבות פרסם היום להערות הציבור את תקנות התמיכה החדשות בגלריות הציבוריות. עוד לפני ההשגות שיש לצוות האיגוד על הנוסח הסופי של התקנות, חשוב לציין שהמחלקה לאמנות פלסטית במשרד פעלה במהלך השנה האחרונה מתוך רצון לשמוע את נציגי השדה ולפעול במקצועיות.
המטרה המרכזית של האיגוד השנה הייתה לנצל את פתיחת התקנות כדי לשנות אחת ולתמיד את הבסיס המנצל והעקום שעליו התרגל השדה לפעול – אי תשלום שכר אמן במוסדות אמנות שמקבלים תקציב מהמדינה. אנחנו מברכים על כך שהתקנות החדשות מסדירות לראשונה את הנושא הבעייתי הזה. בנוסח שפורסם להערות הציבור הפך תשלום שכר אמן לתנאי סף לקבלת תמיכה. כלומר, גלריה ציבורית שלא תשלם שכר אמן לאמנים המציגים בה לא תוכל מעתה לקבל תקציב מהמדינה. חשוב להזכיר שבעקבות מאמצי האיגוד, תקציב הגלריות הציבוריות גדל השנה (לראשונה זה שנים) בשני מיליון שקלים.
במהלך השנה וחצי האחרונות ביצענו מחקר שטח נרחב שכלל ראיונות עם עשרות מנהלי גלריות ציבוריות, ולצדו סקר נרחב בקרב 150 אמנים ואמניות שהציגו בגלריה ציבורית. את המסקנות וההמלצות העברנו למנהלי המחלקה לאמנות פלסטית. כמה המלצות שלנו נכנסו לתקנות החדשות:
- מנהלי גלריות והן אמנים התלוננו על התמריץ לייצר כמה שיותר תערוכות בשנה, שגרם למצב שבו גלריות מעלות תערוכות קצרצרות, כך שגם האמנים וגם הקהל לא מספיקים ליהנות ממנה. בתקנות החדשות התמריץ הזה בוטל.
- מנהלי גלריות רבים התלוננו על היעדר ועדת מעריכים מקצועית מטעם המשרד שתבקר באופן קבוע בגלריות, ועל חלוקת העוגה למספר רב מדי של גלריות כאשר שחלקן בעלות נפח פעילות נמוך מאוד או איכות מקצועית לא מספקת. בתקנות החדשות אכן תיקצב המשרד ועדה מקצועית רצינית שאמורה לוודא שהגלריות עומדות שומרות על רמה מקצועית גבוהה ונפח פעילות ראוי.
- אמנים ומנהלי גלריות התלוננו על התמריץ הגבוה באופן בלתי פרופורציונלי שניתן להפקת קטלוג, המעודד הפקת אינסוף קטלוגים מיותרים בכסף רב, שיכול היה לאפשר תשלום שכר אמן. בתקנות החדשות התמריץ בוטל.
לצוות האיגוד יש השגות שונות על הנוסח הסופי של התקנות. לא כל מה שהמלצנו נכנס, וחלק גדול מהדברים שהמלצנו נגדם נכנסו בכל זאת. כבר בפגישה שהתקיימה לפני חודשים ובה המשרד הציג את התקנות החדשות לנציגי האיגוד, איגוד האוצרים והאוצרות והמדור לאמנות פלסטית, השמענו את ביקורתנו על הסעיפים המרכזיים הבאים:
- הגבלת מינימום גודל – המלצנו למשרד לוותר על מגבלת גודל מינימלי כתנאי סף לתמיכה, במטרה לתת הזדמנות לצמיחת פורמטים חדשניים ויצירתיים דוגמת “קופסא שחורה״, ״ונטילטור״ או גלריה ״תער״, שמתקיימות בהן פעילות משמעותית. אנו ממליצים למשרד לבטל את מגבלת הגודל ובמקום זאת להעניק ניקוד ותמיכה גבוהה יותר לפי שטח הגלריה. מכיוון שלגלריה גדולה יש הוצאות תחזוקה ושכירות גבוהות יותר, אנחנו מציעים להכניס סעיף של הוצאות תחזוקה בהתפלגות התקציב השנתי של הגלריה, וכך לנקד את הגלריה על פי גודל הוצאות התחזוקה שלה, ולא על פי המטרז׳.
- סעיף סך הוצאות – העלנו את החשש כי סעיף זה, הדורש סך הוצאות שנתי מינימלי של 300 אלף ש״ח לכל גלריה ציבורית יחסום כניסה וצמיחה של גלריות חדשות בשדה, שלא יוכלו לעמוד בגיוס התקציב הזה בשנתיים הראשונות לקיומן. המלצנו אחת משתי חלופות: הוספת מסלול ייחודי להצמחת גלריות חדשות, או החרגה של השנתיים הראשונות עד לקבלת תמיכה.
בנוסח שפרסם המשרד יש הישגים משמעותיים ושינויים מבורכים, לצד סעיפים שעשויים להתגלות כבעייתים. אנחנו ממשיכים לעבוד מול המשרד ומפעילים לחץ על מנת לשנות גם את הסעיפים הבעיתיים – ובראשם סעיף המטראז׳ וסעיף ההוצאות.
אנחנו ממליצים לכולם לקרוא את התקנות (למרות הנוסח המשפטי המשמים) ולכתוב הערה בנושאים הבעייתיים, כך שגם אלו יוכלו להשתנות בנוסח הסופי של התקנות החדשות.
1. התוספת אינה בבסיס התקציב ובוודאי לא תימשך.
2. שיתוק גלריות ציבוריות בערים או סגירה, כגון רמלה ובת ים ונוספות כבר בקנה, וכעת קיצוץ משמעותי בגלריות ציבוריות פועלות – יגרמו לצמצום אפשרויות תצוגה ומכך סבלו בעיקר האמניות והאמנים.
תתביישו. בתור חברה באיגוד האמנים אתם תוקעים לנו הגלריות השיתופיות סכין בגב. לא בגב, בלב.
מאיפה האמירות הבזויות האלה – “גלריות שיתופיות שימשיכו לייצר פתרון רק לקבוצה קטנה וסגורה של אמנים, שאינן מחזיקות אוצר מקצועי ואינן משלמות שכר אמן” – אנחנו P8 גלריה איכותית ומבוססת, מחזיקות אוצר מקצועי בשכר, רוב התערוכות אצלנו הן של אורחים מבחוץ, להם אנחנו משלמים שכר אמן והפקה כבר שנים רבות.
התקנות שהמצאתם ימחקו אותנו. איך אתם מצפים מגלריות קטנות (ואיכותיות ונדיבות) להביא מאות אלפי שקלים ולהגדיל את החלל שלהן? איך נשרוד חברי הגלריה אם לא נוכל אנחנו לקבל שכר אמן? הרי יש כאן אפליה ברורה שמודגשת באורות ניאון. תתביישו.
הי גליה –
(א) ראשית, אין קשר בין החלטות עירוניות לסגור גלריות, לבין שינוי במבחני התמיכה של משרד התרבות.
(ב) שנית, אנחנו עובדים על הכנסת שכר האמן לבסיס התקציב. אנחנו חושבים שזה יקרה.
(ג) שלישית, אין קשר בין הדרישה של האיגוד לשכר אמן, שהייתה עיקר העבודה שלנו, לבין החלטת משרד התרבות לחלק את העוגה לפרוסות עבות יותר. אלה שני דברים שונים.
הי תמר. האיגוד חתום על היבט אחד ויחיד בשינוי התקנונים האלה – הדרישה לתשלום שכר אמן. האיגוד הגדיל לעשות, והשיג תוספת תקציבית למטרה זו: תוספת תקציבית של כסף ציבורי. לאמנות. בזמן מלחמה.
בין השינוי הזה, לבין תנאי סף חדשים שנכנסו – כמו שטח גלריה או תקציב מינימלי – אין קשר. כדאי לדעת שהאיגוד דווקא השמיע את קול הגלריות הקטנות (כי הגלריות שיפגעו הן הקטנות, ולאו דווקא השיתופיות) בכל מיני מסגרות. למרות שהשמענו את הקול הזה, המשרד החליט לפרוס את העוגה שלו לפרוסות עבות יותר: לא לתמוך בגלריות בהיקף של 60-70 אלף שקל, אלא לתמוך בגלריות בהיקף של 300-400.
איגוד האמנים,
השג חשוב ובלתי מעורער – הכנסת שכר אמן כתנאי לתיקצוב. לא משנה שאר התקנות – זה חייב להשאר ובלי זה לא יהיה אמנות מקצועית בישראל שמזמן מפגרת אחרי העולם בעניין הזה. אל תתפשרו ותודה על המאמצים! (וחשוב להכניס את זה כתנאי למימון מוזיאונים בהקדם!!!)
יחד עם זאת, חשוב שאיגוד האמנים כגוף המייצג אמנים יכיר באופי שונה מהותית של הגלריות השיתופיות.אלו גלריות המנוהלות והמתוקצבות מכיסם של אמנים. אי החרגה שלהן מתנאי התקנות היא גזר דין מוות, ויותר חמור – חוסר הבנה מוחלט של מה זה גלריה שיתופית. גלריה שיתופית איננה גלריה קטנה וצומחת. גלריה שיתופית איננה חלל קטן וניסיוני.
מדובר ב”חיה” מסוג אחר – על איזה שכר אמנים אפשר לדבר אם האמנים מממנים את הוצאות הגלריה מכיסם?!
יש הרגשה שלא רק ניסוח התקנון לא מכיר בישות של גלריה שיתופית אלא גם איגוד האמנים.
החרגת השיתופיות בתקנות – עניין בהול ובעדיפות עליונה לאיגוד האמנים.
נדמה שאיגוד האמנים מציג כאן גישה אליטיסטית מדי שלפיה רק שכבה מצומצמת של אמנים תזכה ליהנות מהשכר אמן
אפשר להפיץ מי מהאמנים באיגוד מוכן לוותר על הגלריות השיתופיות?! במעל 10 שנות פעילות של רוב השיתופיות הציגו אלפי אמנים. הם לא מיוצגים על ידי האיגוד או שלא טרחתם להיוועץ בהם כמו שלא טרחתם לדבר איתי ואני גם חברת איגוד וגם מנכלית גלריה בנימין בת ה 13 שנים. איזה חתך של האמנים שותף למגמה לצמצם את מספר הגלריות ולצמצם את מספר התערוכות? ברכות על תרומתכם לתקנה של מינימום 4 תערוכות בשנה. בואו נראה כמה אמנים יציגו ב 2025. בואו נראה כמה אמנים ישארו באיגוד. אם זהו איגוד סקטוריאלי בתוך שדה האמנות – זה הזמן לאיגוד חדש.
החשיבה הפופליסטית מגיעה – הפתעה! הפתעה! – גם לתחום האמנות הפלסטית במשרד התרבות והספורט.
עם אפס הבנה לרוחם ונשמתם של הגלריות השיתופיות שיורקות דם כדי לשרוד, מוצעות תקנות חדשות ודרקוניות לתנאי הסף לקבלת תמיכה.
בעוד שרוב המאמץ וההשקעה בגלריות השיתופיות מגיע מהתנדבות החברים (בתוספת כמה מאות ש״ח לחודש מכיסם), הרי שבראש רשימת תנאי הסף החדשים עומד סעיף ״ההוצאות״ (רק בכסף, לא כולל התנדבות). גלריה שיתופית תצטרך להבא להוציא בין פי שניים לפי שלוש מהוצאותיה כיום כדי לעמוד בתנאים המינימלים.
אה – והדובדבן – חובת תשלום שכר אמן נכנס כתנאי סף! אנחנו בעד. אבל, בשיא החוצפה, האמנים חברי הגלריה השיתופית עצמם, שמממנים חלק גדול מעלויות הגלריה, לא יהיו זכאים לקבל שכר אמן.
יפה כתבה חנה. זה חוסר הבנה בסיסי של מודל הגלריה השיתופית. בכל גלריה שיתופית כזו כל העבודה נעשית על ידי החברים בהתנדבות מוחלטת: גרפיקה, אתר, רשתות, דיוור, טקסט, תרגום, ליווי אוצרותי, תאורה, תליה, משמרות ועוד. דווקא בגלל שהכל נעשה בהתנדבות אז הוצאות הגלריה קטנות ולא יעברו את תנאי הסף לתמיכות. זה לא חוכמה לשלם שכר אומן על חשבון הקטנת מספר הגלריות ומספר התערוכות. אתם רוצים להתהדר בהשגים – שכל הסכום הנדרש לכל הגלריות הנתמכות יבוא כתוספת ולא רק השנה. תודה באמת שכתם ממליצים על איזה מסלול מיוחד לשיתופיות. למה? בואו נראה אתכם נילחמים איתני על שני הסעיפים המגבילים: גודל וגובה הוצאות!!!! ואחכ תבדקו אם גם החברים בגלריות השיתופיות ״ראויים״ שתלחמו גם על השכר אמן שלהם!
הי חנה, הי דינה, הי עירית, הי יונתן.
חשוב להבהיר שוב: האיגוד פעל בעיקר בנושא אחד – הכנסת תשלום שכר אמן כתנאי סף, והשגת תקציב נוסף לתקנת האמנות הפלסטית שיאפשר את השינוי הזה בלי לפגוע בגלריות. אלו היו שתי המטרות שלנו, ובשתיהן עמדנו.
עם זאת, בכל הפגישות ומסמכי ההמלצות שהעברנו למשרד היה חשוב לנו להשמיע את קולן של הגלריות הקטנות. הערנו נגד הגבלת המטראז׳ (בדיוק מכיוון שהיא עשויה לחסום גלריות קטנות) ונגד סעיף הוצאות של 300 אלף ש״ח. המשרד קיבל החלטה עקרונית להקשיח את הקריטריונים כדי לתמוך בסכומים גדולים יותר בפחות גלריות. זה לא קשור לאיגוד.
אנחנו בהחלט נעיר בעניין שני הקריטריונים הבעיתיים הללו גם בהערות הציבור, ונמשיך לעבוד וללחוץ מול המשרד להקל גם בסעיף המטראז׳ וגם בסעיף ההוצאות.
נראה שאיגוד האמנים, לטובת הדרישה העקרונית המבורכת לתשלום שכר אמן, החליט לא לאפשר לחלק ניכר מחבריו להציג. לא מדובר רק בחברי הגלריות השיתופיות אלא בעיקר (!) במאות האמנים להם איפשרו גלריות אלה להציג במהלך השנים! לא מדובר בגופים שמציגים רק את עצמם אלא בגלריות שמציגות אמנים שאינם חברי גלריה בעוד חברי הגלריה מממנים מכיסם את רוב פעילותה! כך זה גם בגלריה בנימין השיתופית והאיכותית בה אני חברה.
תשלום שכר אמן היה צריך להיות תוצאה של התמיכה ולא, כמו שמסתמן, תנאי קדם לקבלת התמיכה. זה היפוך יוצרות גמור. בנוסף כמו שנאמר פה – גלריה שיתופית לא יכולה להראות הוצאות בגובה 300000 שח.
אז בסוף השאלה היא איך רוצים ששדה האמנות ייראה: ריכוזי? מסחרי? נוטף כסף? אז אתם בדרך הנכונה.
מגוון? עם תערוכות ניסיוניות? כזה שנותן סיכוי לאמנים חדשים להתפתח ולהתגלות? אז אתם פחות בדרך הנכונה.
איגוד האמנים, אתם חוזרים על האמירה “היה חשוב לנו להשמיע את קולן של הגלריות הקטנות”. זה מאכזב. גלריות שיתופיות אינן “גלריות קטנות”. גלריות שיתופיות הן הן האמנים. לכן, כשאתם מתנערים מהאחריות באמירה ש”נלחמנו אך ורק על שכר אמן” – זה לא מדוייק.
יש לכם אחריות לכך שהאמנים שאתם מייצגים ושהם חברים באיגוד, ושהם ממנים מכיסם ובאין ספור שעות עבודה ללא שכר את הגלריות השיתופיות – הוכנסו בנשימה אחת יחד עם הגלריות הקטנות לאותה קלחת. בזה חרצתם את גורלם של הגלריות האלו = של האמנים האלו=של האמנים שמציגים בגלריות האלו.
אתם חייבים לקחת אחריות על החוסר ההבנה מקצועית של הישות הזו -גלריה שיתופית- להתערב שוב כדי להכניס החרגה ברורה ומלאה לגלריות השיתופיות לתקנות. אין שום אפשרות אחרת.